ראיתי כתבה בערוץ 10 על סגול כהה שתגיע בספטמבר להאנגר 11. הופעה באיטליה. ירד שם הרבה גשם. ברק פגע בבמה. לא נורא. הם כבר לא מתרגשים. נינוחים. ברק, גשם. גם בקוריאה הם חטפו סופת טייפון לתוך ההופעה. אז מה זה כמה טיפות של גשם. באו לעבודה. את אושרת קוטלר שאל רוג'ר גלובר – אם בארץ ירד גשם בספטמבר. צחקתי. אולי סגול כהה תביא את הגשם בספטמבר.
האמת: הייתי די בשוק. הגיל בולט יותר אצל אלילי רוק מאשר סתם בני אדם. איאן גילאן, רוג'ר גלובר ואיאן פייס היו אלילי רוק, ו"דיפ פרפל" היא להקה של אלילי הרוק ההם. מה שראיתי בכתבה הוא סצינה של כמה אנשים מבוגרים שבאים לנגן דיפ פרפל, וגם ללא ריצ'י בלקמור, נפיל גיטרה שלא המשיך איתה. איפה האגדות?
מה הבעיה? יש לי תחושה שמימדים המיתולוגיים של דיפ פרפל ההיא קצת גדולים על מידותיהם. מצד שני: צריך להצדיע לרוקנרוליסטים כאלה שאינם תולים את הגיטרות. איאן גילאן אמר את זה מפורשות: בשבילי פרישה כמוה כמוות.
האיש בן 64. הוא לא נמנה על ההרכב הראשון של דיפ פרפל, אלא הוזמן להצטרף ב-1969.הוא השתתף באחדים מאלבומיה הבולטים. נחשב לאחד מסולני הרוק הטובים בכל הזמנים.
אני מדבר על להקה שעברה אין סוף שינויים דרמטיים – בסגנון (קלאסי-פרוגרסיב-הבי מטאל-הרד רוק) בהרכב. למשל: שלפתי מהאוסף שלי דיסק של הופעה חיה מינואר 1976 בלונג ביץ' קליפורניה. גם כאן אני לא מוצא את מי שיסד את ההרכב – ריצ'י בלקמור. את תפקיד הגיטריסט מאייש טומי בולין, הזמר אינו איאן גילאן אלאדיוויד קוברדייל הצרחני, על הבס – גלן יוג'ס, ג'ון לורד בקלידים ואיאן פייס (היחיד מההרכב ההוא שיגיע לישראל) – בתופים. הם פתחו ב-7 דקות של Burn והמשיכו ל-Lady Luck ל-Love child. הלהיט Smoke On The Water יגיע לקראת סיום.
זה היה הרכב כמעט שונה לחלוטין מזה שהתכנס בהרטפורד, אנגליה בשנת 1968 – ריצ'י בלקמור בגיטרה, רוד אוואנס – שירה, ניק סימפר – בס, ג'ון לורד בקלידים, איאן פייס בתופים הרכב שהקליט גם את האלבום הראשון של הלהקה "הצללים של דיפ פרפל" The Shade Of Deep Purple. מאז ההרכב לבש ופשט צורות. לא נעבור על כל הגלגולים. נאמר רק שההרכב הקלאסי של הלהקה – ריצ'י בלקמור, איאן גילאן, ג'ון לורד, רוג'ר גלובר ואיאן פייס התלכד שוב ב-1984 לצורך הקלטת Perfect Strangers, שאמנם נמכר יפה (פלטינה משולשת) אבל נחשב לאחד האלבומים הפחות טובים של הלהקה. גילאן עזב עוד פעם ב-89' וחזר להקלטת Battle Rages On ב-1992, אלא שאז, בעיצומו של סיבוב הופעות פרש בלקמור , הוחלף קצרות בג'ו סאטריאני, וב-1994 תפס את מקומו על בסיס קבוע סטיב מורס מלהקת "קנזאס". בסופו של דבר אחרי כל המשברים, פרישות וממתחים – דיפ פרפל המשיכה לתוך המאה ה-21, ומגיעה גם אלינו – ללא ריצ'י בלקמור, כמובן.
בחרתי את אלבומי החובה שבלעדיהם דיפ פרפל אינה דיפ פרפל
Deep Purple In Rock – 1970
Fireball – 1971
Made In Japan – 1972
Machine Head – 1972
Burn – 1974
