אז מה קרה מהיום שהוא הפסיק לחייך? לא הרבה. הוא מסתגר, לא מוצא זמן להתנתק מהרע. אביטל לבני שרה על זה בקול מלנכולי. כותב הטקסט מנסה להתחכם עם המושג "זמן" – פעם זה זמן קונקרטי, ("ביום הזה") לעומת זמן מטאפורי ("הזמן עומד מלכת") אבל מרוב זמנים לא מבינים על מה הדרמה, ומדוע מפעילה הזמרת קול עצוב שכזה, ללא ניואנסים, נטול הבעת עומק, מה שלא גרם לכותב שורות אלה להזיל ולו דמעה. הניסיון ליפות בעיבוד רב-שכבתי לא הצליח לשדרג.