כלניות

בוסה

מילים: נתן אלתרמן. לחן: משה וילנסקי. עיבוד והפקה מוסיקלית: מיכאל פרוסט בשיתוף עם יוני סילבר
4/5

יעל קראוס: שירה, נועה גולדנסקי – קולות, כלי הקשה. מיכאל פרוסט: קולות גיטרה בס. נגנים: גדי סרי – הקשה, אלי דג'יברי – סקסופון טנור, אורי שרלין – קלידים, גליה חי – כינור ויולה, מיה בלזיצמן – צ'לו.

ואני כבר מתגעגע לשושנה דמארי. סתם, סתם, סתם. אבל באמת, למה אני צריך "כלניות" בבוסה נובה? מה חסרים שירים לקאברים בסגנון הזה. דווקא "כלניות" המיתולוגי? התשובה יכולה להיות נורא פשוטה: עכשיו קיץ, שלושים מעלות בצל. תנו לי משהו צונן. איזי. איזי ליסנינג. בוסה הוא מקצב ברזילאי עם נגיעות ג'אז שכמעט בכל קונסטלציה – נשמע קליל וענוג, נעים ורוגע, והנה יעל קראוס בשירתה הא-אמוציונאלית (שקצת הזכירה לי את הגישה של מארינה לקאברים) בעיבוד האקוסטי הפריך מעניקים לשיר הזה איזו זווית חיוכית אפילו אירונית מהורהרת משהו, בלי כל הכובד השושנה-דאמריי , עם נגיעות יפות של הטנור סקסופון של אלי דג'יברי. בריזה נעימה בלילות הקיץ החמים.

על בוסה, האלבום השלם

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. קשה. מאד קשה לעשות עיבוד חדש בביצוע מבריק לשיר מיתולוגי. הרי כולם משווים למקור בביקורת מקפידה.
    אז הנה הוכחה שאפשר.
    מברוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות