ואני כבר מתגעגע לשושנה דמארי. סתם, סתם, סתם. אבל באמת, למה אני צריך "כלניות" בבוסה נובה? מה חסרים שירים לקאברים בסגנון הזה. דווקא "כלניות" המיתולוגי? התשובה יכולה להיות נורא פשוטה: עכשיו קרב הקיץ, שלושים מעלות בצל. תנו לי משהו צונן. איזי. השיר נכלל באוסף בעברית שנקרא "בוסה". בוסה הוא מקצב ברזילאי עם נגיעות ג'אז שכמעט בכל קונסטלציה – נשמע קליל וענוג, נעים ורוגע, והנה יעל קראוס בשירתה הא-אמוציונאלית (שקצת הזכירה לי את הגישה של מארינה לקאברים) בעיבוד האקוסטי הפריך מעניקה לשיר הזה איזו זווית חיוכית אפילו אירונית מהורהרת משהו, בלי כל הכובד השושנה-דאמריי, עם נגיעות יפות של הטנור סקסופון של אלי דג'יברי. בריזה נעימה בלילות הקיץ החמים.

"כלניות" הוא השיר המזוהה ביותר מכל עם שושנה דמארי, "מלכת הזמר העברי", השריד היחיד מתוכניתו השניה של התיאטארון הסאטירי "לי לה לו" -1945, שרוב פזמוניו נכתבו ע"י נתן אלתרמן והולחנו ע"י משה וילנסקי. השיר נכלל לראשונה בתקליטה הראשון של שושנה דמארי, שיצא לאור ב-1948, ועל שמו נקרא האלבון כולו – "כלניות".
לשיר יש גרסה של ירדנה ארזי במסגרת "עבודה עברית", מחווה לשישים שנות יצירה מקורית. ירדנה שרה את "עגילי דמאר" במעמד הענ קת פרס ישראל לשושנה דמארי.

כלניות בבוסה – יעל קראוס

על בוסה האלבום השלם