יונתן כנען

יונתן כנען

אן.אם.סי
4/5

טון שברירי. צליל פשוט. הכי פשוט. אקוסטית נוגעת בחשמלית. קול ראשוני. לא משויף. מורה לפיתוח קול היה מתנפל(ת) עליו. הייתי אומר לה: עזבי זה בלוזיסט של סיפוריו. "זה לא אנחנו שונים, זה הם שנשארו". הוא שר על הפתיחה ב"הגעתי מאוחר". .
ב"ספטמבר" מתחילים לקבל מוסיקה. יבואו עוד שירים על שברון אהבה. יש פה קצב, יש פה מנגינה, יש פה שירה. יש צליל סלייד בלוזי קאונטריי. בספטמבר היא אהבה אותו, טוען יונתן, ואחר כך – לא. כנען אינו עושה מזה טרגדיה. חיוך קל. אחר-כך מגיעה פראזה מלודית של פסנתר שמהרמנת יפה את השיר. ושוב הטון המינורי השברירי. השיר נקרא "7 דקות". זרם מחשבות, שאחרי דקה וחצי זוכה לקצב. והנה גם הקול הופך לפתע פאלצטי שכזה. הבנאדם על עצמו. מתחיל שיר פסנתר חורפי נוגה. הרמוניה ועיבוד נוגעים. ובהמשך מעבר לקצב ולקולות גבוהים ועד דרמה. כנען מצליח להעביר את עוצמת החוויה שמגיעה עד הרהורים פילוסופיים פשטניים משהו – "איך העולם הוא גדול עלי". מוסיקלית, ההתפתחות של השיר מרתקת בגוונים המשתנים, אם כי הביצוע עצמו לא מספיק מלוטש כדי שהשיר הזה יהיה חזק יותר.

אחרי הפאלצט, אני הופך דף ביומן שלו. חוזרים לאקוסטית.  השיר נקרא "דוריאן" סיפור על אחת שבוכה בשקט, בלי מילים מטפסת עליו – "תציל אותי בחושך", היא מתחננת אליו. מהות היחסים: היא הייתה לו חופש, הוא היה לה מקלט. ו"מכל הטעויות שלי היא הטעות הכי יפה". שר את הנאראטיב כמונולוג מולחן, ללא מייקאפ.
ב"טוקיו" יוצאים מהחדר אל עיר גדולה, יש מתח מסוים באוויר, והנה הפאלצט חוזר לקטע הזוי שיש בו צליליות יפנית. ובפרק הבא – שוב שיר קטן ועירום על "הילד שנשבר" (נעלם תמיד שמפנים לו את הגב) לחיצה בשלט מטעינה מחדש את האוויר בחשמל אבל הקצב האיטי נשמר.
"אהב אותך ראשון" – על המאוכזב שמדגיש שהוא אהב אותה ראשון, והוא לא ממהר לוותר לה. היא עוד תצטער. צלילי כינורות עוטפים את הקול הלא קול הזה, שמשדר עצב וביאוס. עוד אחד הזוי – "הקירות מתמוטטים והדלת התהפכה" (שיר ראש דפוק אלכוהול) כנען שר את זה בחיוך מסטולי. זה נקרא "קים" שמתחרז עם "כל הבקבוקים ריקים". המנון לשיכור.
מתפכחים וחוזרים לביאוס המאהב. "איך אתה מופתע כל-כך שהיא נעלמה מכאן" ("לא בא בחשבון") ו"איך חיכיתי שהכל התמוטט" – וזה סלואו יפה, במנגינה, בהרמוניה, סולו חשמלית. והנה, כנען עושה מוסיקה.
בסיום  – "זונה אני אוהב אותך למרות מה שעשית לי" – מנגינה ענוגה, פסנתר מלודי, טון רך ומפויס. הבנאדם מקבל את המציאות.
נו. מה? יומנו המוסיקלי של כנען, אישי מאוד, אדם בתוך עצמו הוא דר, שר את עצמו כפי שהוא ללא כחל וסרק,  אבל האלבום אינו אחיד באיכויות המוסיקליות. זמר מקומי בלי "שומנים" מיותרים, שר את שעל ליבו, עם כל הכונה (שבליבו) מה שמעניק לו נקודות זכות על אותנטיות. לא תמיד המוסיקה והביצועים מעודדים להמשיך, אבל יש משהו קסום בדיסק הזה, שמגלים בשמיעה שנייה ואפילו שלישית.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן