מתחיל בטון מצחיק של מספרת סיפורי ילדים (דגימה מ"הנסיכה והרועה" בביצוע חנה מרון) על הנסיכה שרוצה נסיך על סוס לבן מעופף.
ההמשך הוא עיבוד בנוסח הצליל של פילדלפיה, ומושון נכנס עם הסיפור שלו על הנסיכה הנחשקת שאינה עונה. פה ושם רשמתי חריקות משבשות בחריזה מאולצת. אבל יותר בעייתי הטקסט הזה על בן אדם שלא יכול לשלוט בעצמו, "נכנס לתוך בור בתוך דימיוני" "חושב על הרגע שאת תהיי שלי וכל המחשבות רצות בראשי". כל כך הרבה מחשבות ודמיונות מתרוצצות, שהטקסט הופך לגיבוב סתמי של מילים.
המיכאלים לא יקבלו ציון טוב על המילים. הבאסה של הדוברים והמספרים לא ממש משכנעת. זה לא צחוק ולא דמע. מעמיסים מילים על שיר. כשלפחות המסקנה מתקרבת לאיזושהי מציאות – שהבאסה שייכת לרוב בני האנוש, כולם תקועים באותה צרה. היפ הופ עם אלמנטים של סול מיוסיק, יותר מתוק מאשר מר, מנגינה קליטה, עיבוד מרכך, אבל מייגע בטקסט המאולץ. באסה שמאסה.
