עצמו עיניים. תפתחו. לא, זו אינה אישה מה שאתם שומעים. זה אדון צעיר מתולתל חמוש באקוסטית שמתיישב על ספה בתמונע ומוציא מהגרון שלו (בטח שזה לא רק הגרון) משהו לא ברור – קול מצולק צורמני ומיוסר, גם מלא תשוקה. 

בטרם דיסק, הגעתי לתיאטרון להבין על מה המהומה. נהייה קצרים: יש סיבה למהומה. יש כאן בלוזמן עברי מהבטן, מהעצמות ומהלב, ואף אחד לא סיפר לנו על זה. ואני חוזר: מהבטן, מהעצמות ומהלב. ואגב, טוב שהוא עושה את זה באנגלית, כי אחרי ששומעים את אסף אבידן, מבינים שאין דבר כזה בלוז בעברית.
נחזור תיכף לתמונע לאסף ולמוג'וס. אני מקלף ניילון מדיסק הקרטון המאוייר נפלא, כדי לשים את המילים מולי. אני לא יודע אם זה ייאמר לרעתו (של אסף) או לרעתי – אבל בהופעה המרגשת לא תמיד הבנתי על מה סח הזמר. אבל חשתי שיש בשירים האלה משהו שמחייב לקרוא – כי מדובר בעוצמות נשמה בלתי נלאות.
סיפרו לי שאסף אבידן לא אוהב כמשווים אותו לג'ניס ג'ופלין. לא אוהב, אבל הדבר הראשון ששמעתי היה ג'ניס ג'ופלין. מצטער, אבל גם (לא רק) ג'ניס ג'ופלין קיימת בקול, בהבעה, בצעקה. אגב, אני בטוח ששאין פה חיקוי. אסף אבידן הוא פנומן שקשה לתאר במילים. חייבים לשמוע לפחות את הדיסק כדי להבין שהזמר הזה הוא פייטן הקדרות של יחסי הבינו-בינה ששר את זה כאילו ה הדבר הכי קריטי, ממש טיפול נמרץ. זה מתחיל בשיר ההזוי Maybe You are. ב-Hangwomen הדיאלקט הבלוזי מודגש יותר כשהוא שר "כרכי את הלולאה סביב צווארי/ אלהים אני חשוב שהיא רוצה במותי", ולך תסביר מנין הבן אדם מביא את הקול הזה.

המילה Babe חוזרת כמעט בכל השירים. הבייב הזו שבלעדיה בלוז אינו בלוז. גם מ-Her Lies (שיר מדהים) ברור ששניהם נעים בקווים מקבילים ללא סיכוי, ושהבייב הזו היא אהובה היפותטית ושהוא נשאר עם הקרעים בפנים וזועק אתם החוצה. ואז מגיע Reconing Song (השיר המחושב?) בסגנון פולק אקוסטי – "יום אחד בייבי נהיה זקנים ונחשוב על כל הסיפורים שיכולנו לספר". ויש עוד משפט שרשמתי: "אנחנו שני תאים ריקים כולאים זה את זה בחשכה". והנה הבייב הזו שלו חוזרת בשיר אחר. היא בובה קטנה, אבל מתנהגת כמכשפה גדולה.

חוזרים לתמונע. אסף אבידן זה אמת. הדיסק אינו משקר. זה הפנומן מהדיסק. ומה הוא עושה בכלל בתמונע? קח מטוס ואת כל הבייבס שלך. פה כנראה לא יקרה עם זה הרבה.

קטעי וידאו מההופעה