שתיקת האדמה

בין השמשות

התו השמיני
4/5

יוני גנוט – שירה וגיטרה, איתי זנגי – גיטרות, הפקה מוזיקלית, יניב כהן – תופים, בני וילנר – קלידים, דן אקרט – בס.

הבנאדם זקוק נואשות לאהבה. זה לא חדש. אבל כשמאיר אריאל ניסח את זה, יצאה שורה כזו: "האירי לי בחלל ראשי/ וראי בעצמך את כל הצבעים בנפשי". זוהי שורה שירית יפה.

"בין השמשות" לקחו את הטקסט אל המלודיה הרחומה, עיבוד אקוסטי למהדרין, גיטרות חפות מפשע. יוני גנוט שר את זה לא כ"בל קנטו" אלא כטרובדור שזועק לעזרה הנפשית.
גם בשיר השני, "אור בחדר", קולו הגבוה של יואב גנוט (להבדיל מיוני) נותן תחושה של צורך לאהבת אמת. בשיר מופיע המושג המקראי "כרובים" (יישויות מלאכיות) – "נשבענו כמו הכרובים/ לעמוד פנים מול פנים/ ולראות את תווי הפנים משתנים/ ולהשיב את הכל לאחד". אז גם אם אני לא מתלהב מהשרבוב של מלאכים מקראיים לשיר, בטון הנואש-נוגה, בהרמוניה יש איזושהי תמימות נקייה.

ב"המראות" שמתחיל מהודעת רדיו על פיגוע – הטון משתנה, הבנאדם מול המראות הקשים בטלוויזיה, אלא שהשיר הזה פשטני, עירוב של סיסמאות וקלישאות ("מה קרה ליונת השלום, למזרח התיכון החדש") עם ניסיון עקר להתחברות אישית ("לוקח גיטרה מתחיל לנגן/ רק השירים עוזרים לך להבין") גם הלחן, גם העיבוד הרוקיסטי – לא לטובת "בין השמשות" כאן. מהשירים החלשים בדיסק.
"לא בחיל" נשמע "מגרש" טבעי יותר של "בין השמשות, יוני גנוט חוזר לטון הקודר מדוכדך-עצוב כדי לשיר "אין נביא בעיר הזו/ יש רק חזאים … לא בחיל לא בכוח/ אני בא אלייך רק כדי לשכוח" שיר על ניחומים באהבה מול מציאות חיים מתסכלת ומטרפדת של עולם שמתקדם לעבר מטרה לא ידועה. "לאורך בן יהודה" שומר על הקו המלודי הנוגה היפה בקצב מידטמפו, שיר על ילד רב דמיון מול גורדי שחקים וירח שמחפש לשמור על תמימותו. הטקסט אינו מלוטש, סובל מפערים בין הפיוטי לפרוזאי.
הרחמים העצמיים של "לך לך" הולידו שיר מינורי על נואשות ורצון לבריחה. גם כאן יוני גנוט משתמש בטקסט מהסיפור המקראי על אברהם בספר בראשית, אלא שהפעם זה נשמע אותנטי יותר. הביצוע והעיבוד – אנמיים, כך שהשיר אינו מקבל את מה שמגיע לו.
והנה "התשובה" ל"לך לך" בשיר קצבי טוב – "אני נוסע" שגם כתוב כשיר ולא כפרוזה – "אני נוסע מעצמי/ אני נוסע אל עצמי/ כמו רכבת משתקשק בתוכי/ כמעין ששוקק בקרבי". גם העיבוד של נדב ביטון מראה כיוון קצת אחרת, יותר רוק ים-תכיוני שמשיב רוח במפרשי הדיסק.
"במקרה" – בקצב איטי, שיר על "כוח אקראי שהדליק את הנר והמשיך בכיוון אחר" ועל אור על השביל שסינוור. "במקרה" אינו מעביר יותר מניסיון למבט עצמי מלא ניגודים. בליל מטפורות שלא מעצים את החוויה. המנגינה והביצוע הרוק אקוסטיים (עיבוד לא רע) מנסים לשאת את זה על כנפיהם, אבל לא מצליחים להמריא כמו השיר המסיים – "שתיקת האדמה"
"בדממה"
לקראת סיום – הוא שיר ועיבוד שמציגים את החומרים הטובים שמהם קורצו יוני גנוט וחבריו ל"בין השמשות" – ניסיון לחזור למקור האנושי שלנו. אי שם באגם נשטוף את הפנים שהכתימו. במדבר – בקבירת אלף הידיים. בדממה – באין סוף הנורא – שם נחזור אל דמותנו כבני אדם. זה שיר בלי אלהים. אלהים זו הדממה. החזרה למקום שממנו באנו – היא החזרה למה שהיינו.
הלחן רחום וחנון, מלודי ונוגה –גיטרה קלאסית, צלילי כינור, טון רך, מרוגש ובהמשך, הליווי הופך את זה לאוריינטאלי, בקצב דרבוקות. יוני גנוט העדיף ליריות מלודית בעיבוד מגוון. אני צריך מ"בין השמשות" עוד שניים-שלושה שירים ברמה הזו. דיסק טוב, פה ושם פערי איכות, אבל מעיד על פוטנציאל גבוה שממנו יכול ההרכב הזה להגיע למקומות מרתקים יותר.  

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. מה עוד אפשר להגיד על בין השמשות..כמה חיכינו לדיסק …
    וכשהוא יוצא זה כמו להביט לעצמנו בפרצוף מול הראי של הביקורת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן