הבחור בזקן הארוך ובמשקפיים, האריסון סטאפורד, הפתיע אותי אפילו יותר מאשר מתיסיהו. לא סתם אני אומר מתיסיהו. תביטו עליהם. לא דומים? ושניהם אמריקנים שעושים רגאיי.
מה זה רגאיי תוצרת יו.אס.איי? זה רוטס עם ג'אז, עם באס שפוגע באזור הצלעות. עם בראס סקשן נפלאים. קלידים מתוקים שעושים עבודה מאוד אפקטיבית ומדויקת. 2 זמרות שחורות ג'אמייקניות שמפזזות כדי להעניק לערב מימד בידורי מובנה.
הלהקה שמוגדרת "רגאיי ספיריצ'ואלי" ,Spiritual Roots Reggae משלבת רגאיי ודאב, מיזוג של השפעות שונות על בסיס הרגאיי הג'מייקני וחיבור לתרבות הראסטה.
המושג הג'מייקני גראונדיישן מתייחס לטקסי הראסטאפאריאנס ומהותו הקשר בין המוסיקה והתפתחות מרחב ההכרה והזנתו בתובנות מאירות. באופן יוצא דופן, לא התחנכו חברי הלהקה על ברכי הרגאיי. הם כולם בוגרי לימודי מוסיקה באוניברסיטה בקליפורניה, וכפי שמספר הריסון סטאפורד מנהיג ההרכב: "לא היו לימודי רגאיי באוניברסיטה, אז למדנו ג'אז ובלוז לעומק".
והנה מקבלים הדגמה: וולקאם טו דה בארבי, גראונדיישן. אמרנו בידור. אז כמעט בכל מופע רגאיי יש גם אלמנט בידורי. השאלה היא – מה מעבר. מה מגיע מאזורי הלב והאמת. להאריסון וצוותו יש את זה בכמויות. רק טיפוסים קרים ומבוקרים במיוחד לא יחושו בזה, ומי שחש מוכרח לזוז. מישהי מאחורי שראתה כמה כותב שורות אלו שקוע במלאכתו, ניסתה להציע משהו עשבי להעלאת המורל. לא תודה, אמרתי לה, אני מסתפק בגרוב שמגיע מהבמה, וחוץ מזה הגעתי למסקנה שלא נעים לשמוע מוסיקה יפה מחומרים טהורים בתוך עשן דחוס מסיגריות או מחומרים אחרים. אפילו המצלמות שצילמתי בהן הסריחו.

אבל בשורה התחתונה – הקהל קיבל Vibe שהוא לא יכול היה לבקש טוב ממנו. האריסון הפריח סיסמאות על שלום ומוסיקה. נו, טוב, מוסיקה עדיין לא הביאה את זה. בינתיים – נהנים. עם יד על הלב, כל הרגאיי הזה אינו מתחכם יתר על המידה. מדובר בסופו של דבר במסר נצחי של 4 אותיות גם בעברית וגם בלעז – אהבה.

נהנים כי לחבר'ה האלה מגראונדיישן יש ערכים מוספים לרגאיי, כמו למשל ג'אז, או למעשה המעבר החלק מרגאיי לג'אז. (ואגב, סטאפורד לימד בזמנו רגאיי באוניברסיטה) וגם משהו פאנקי. אבל מעבר לזה מה שאין בג'אז – זו תחושת ה"יחד" הכייפית שהלהקה הזו מעבירה. גם ההרמוניה. וגם הרגעים האלה שהאריסון לוחץ על הדוושה, ויוצאת לו שירה אקסטזית כזו שמגיעה מהנשמה ועוברת לקהל.

וידאו מההופעה