היא מלחשת משהו לא ברור בתחילת השיר. פניתי לדף המילים, והנה לטינית: Vida Brevis, Ars Longa, שזה בשפת העם אליו פונה Tula – "החיים קצרים, האמנות ארוכה". לא הספיק לכם הלטינית? חכו לסוף השיר. גם שם מנדבת ה-Tula אמרי שפר, אבל הפעם באמצעות זמר אופרה.
מי זו ה-Tula הזו שכל-כך דחוף לה לטינית? שמה ליטל אימברי זמר, בת 26 מראשון לציון. בדפי היח"צ מוסיפים כי היא בעלת תואר ראשון בביוכימיה מולקולארית מהטכניון ושהיא עובדת בימים אלה לא רק על אלבום אלא גם על מופע.

ביוכימיה מולוקולארית לא מצאתי בשיר, אבל גם לא כל קשר ללטינית.  חיפשתי והפכתי, הפכתי וחיפשתי. נו, רוצה לטינית – שיהיה לטינית. השיר – מלודרמה קטנה שמתחילה בטון רך – "היי אתה אם היו שואלים אותי … אם היו אומרים לי יש לך זמן מהתחלה … לא הייתי מעזה לשנות שום דבר" מנגינה וטון מסוג הדנה לפידות. אבל אז מגיע ההתפרצות המלודרמטית – על כל הביאוס ביחסים – פחד, בדידות, שקר, "הביחד הזה". טוב לה, רע לה. יענו אמביוולנטיות ביחסים.
בסוף, שוב מגיעה התרככות בלשון פראכית-עממית – "אז ממי, אל תשכח לסגור אחריך את הדלת כשתלך … לאסוף את השברים שלנו…" ונכנס זמר אופרה בלטינית, והמלודרמה נוסקת שוב.

אני  יכול להציע לליטל: אם את רוצה להיות זמרת מבוקשת, אל תתחילי מפלצנות. (תהיי פשוטה, בלי יומרות) הרבה יותר מתאים צניעות. לא לטינית, ולא זמר אופרה, ולא געש רגשות על לא דבר, ואני אפילו הייתי קורא לך פשוט – ליטל. הרבה יותר יפה מ-Tula