הנה עיבוד צנוע שמוביל יפה לשיר, מעטר אותו במינון הנכון – גיטרות, פסנתר וצ'לו (יפה, נדב ביטון), ומגיע קול שברירי – "אמרתי שתלך אבל הלב צעק אחרת", האמביוולנטיות שקיימת במיליון שירי אהבה, אבל חני דינור שרה את זה בטון שלה, שנשמע אותנטי. מדויק. "אולי מחר נלמד לחיות, אולי מחר אהיה אחרת", מוסיפה הזמרת בטון נוגה שמבטא את הצער, כאלו זה מגיע אחרי הקטע הקשה, כאשר סערת הרגשות נרגעת, וההיגיון נכנס לפעולה שקטה. "עייפה מלאהוב אותך שותק/ מהבטחות נעלמות מגעגוע אש גופי לך".
ואז מגיעה שורה דרמטית וגם הטון משתנה מרך לסוער: "אם תחזור אבל אלי לא אשאל מדוע/ הגשם כבר ישטוף את השקרים". מעבר יפה, וחני דינור מצליחה להמחיש הסערה התחושתית הזו – כמו שזה בנפשה, בעצמותיה, במעיה, צערה העמוק והאמיתי. לא פחות. לא יותר. ריגושים.