פסנתר בודד על הפתיחה מוביל לשיר שעל שמו נקרא האלבום. מייקל שר בעצב על כך שאלהים כבר לא לצידנו. כמה עצב יש בשיר הזה. ובשני, "אמייזינג" זה מייקל של פופ קצבי משובח. שר: "את ניסית להציל אותי מעצמי". וכשתגיעו ל"לאמי היה אח", תקבלו את אחת הבלדות היפות והמרגשות ששמעתי בשנים האחרונות.
זה לא ג’ורג’ מייקל אחר. זה מייקל האמוציונאלי, שהולך על מינון מאוזן של בלדות ופופ קצבי עם אלמנטים של דיסקו, אלקטרופופ וכמובן מנגינות מלנכוליות. מייקל מצליח להישאר פרסונלי, לגעת בנקודות של חוסר בטחון, לשדר אירוניה. אלבום שבו מרוכזים כול הדברים היפים והמרגשים ששמענו בקודמים שלו.
