הפניה היא אליו, אל ה"יפה שלה" – כמה אור הוא הכניס לחייה, והרכות הזו בנגיעתו. מבחינתה – זה יתן לה הכל, אם כי תמיד אפשר יותר. ומרוב אהבתה – כמעט שכחה שהיא ציפור. למה "כמעט"? הייתי מוותר על ה"כמעט", רונית שחר:  אין "כמעט" באהבה גדולה.
שיר מלטף, מושר בנינוחות בוגרת, בלי לטפס לפסגות הדראמה. הלחן של רונית שחר טיפוסי, נוטה לפולק סונג, כזה ג'ניס איאני, בחירה טובה של אורנה דץ, שממשיכה במגמה של העדפת חומרים פשוטים ואיכותיים. המנגינה ובעיבוד מייצרים איזשהו מתח שעובר לכל אורך השיר, הטון והמוסיקה וקולות הליווי (של רונית שחר) והגיטרה האקוסטית שנכנסת עושים מזה שיר שנוגע ומגיע. מסוג השירים שעשויים מחומרים משמרים.