זיכרון שיש בו קימונו, תמציות פרחים מבשמות, מקלות קינמון ו"שדייה שנגעו בי כשעברה מעלי" גם עיניה שנזפו בו כשרצה אותה מ"שישי עד ראשון". מאיר גולדברג כתב על איזה סטוץ של לילה, שאפילו שמה (של הנחשקת האלמונית) לא נשאר ממנו, אלא הכינוי "קימונו קינמון".
שיר חשק, מנגינה רזה מאוד, גיטרות שמנסות לשדרג, זמר שחיספוסו אינו מצליח לעבור רף מסוים של "עברת לשלב הבא". מה לעשות שחווית הקימונו והקינמון, נוטפת סקס ככל שתהיה, אינה מצליחה לעבור מהאפרכסת ללב או לאזורים אחרים בגוף.
