חמישה אלבומים שכולם שירים ופזמונים המבוססים על המקורות. אסופה כזו דורשת ממך לקחת יותר משלוש הפסקות כל אחת בת שעה לפחות שעה כדי להקשיב ולהבין מה למה ומדוע.
ניסיתי תחילה להיעזר בהסברים של עפרה הלפמן, עורכת האוסף המחומש, אבל במקום לצאת נשכר בתובנות, מצאתי עצמי מסתבך בלשון מסורבלת. עפרה משום מה כוללת את השירים המפוזרים במסגרת "הפירושים של ספר הספרים". אם נפשט, בסך הכל מדובר בשירים שנכתבו על יסוד סיפורי התנ"ך, לא כולם "האדירו" את הגיבורים, חלקם נכתבו בהומור, חלקם בבקורתיות, חלקם בחיוך של כפירה, ובסגנונות מוסיקליים שונים, רבים קבעו לעצמם מקום של קבע בשירוני השרים בצוותא, אחרים שנכנסו לרפרטואר ריקודי העם ("ניצנים נראו בארץ") .

הלפמן מייחסת לטקסטים "שיבה אל המקורות בגלל הצורך בחיזוק והתרוממות הרוח והנפש בשעותינו הקשות". לא אוהב "פסיכולוגיה לאומית" כזו בחצי אגורה שחוקה. לא הייתה כאן מגמה של מלחינים לרומם רוח, אלא גילו את המקורות כטקסטים ראויים. לא הרבה מעבר. לא שליחות. מה שאומר: גם כשכותבים מבוא לדיסק, אפשר לישון עליו עוד כמה לילות לפני שהוא מודפס לדורי דורות.
בצל ירוק, גבי שושן וגלי עטרי פותחים בשירים שונים של "בראשית". היוצרים: חיים חפר וסאשה ארגוב, אהוד מנור וצביקה נוי, דון מקלין ורחל שפירא שתרגמה. אחר-כך מגיעים שירים על בריאת העולם. "כשאלהים אמר" (זך/כספי) "כך בראו את העולם" (דן אלמגור/ שמעון ישראלי) בסוף כל שיר מופיע הפסוק הרלוונטי. בהמשך יגיעו החלונות הגבוהים, הפרברים, מוטי פליישר, הגבעטרון, סקסטה, דני ליטני, הגשש החיוור ועוד ועוד.
המוטו הוא להיצמד למקורות, בעיקר לנושאים ולסיפורים, באיזשהו סדר, מה שכמובן חשוב יותר מאיכויות מוסיקליות, רמות הקלטה וסאונד. נבחרו שירים מכל הזמנים, תוכניות רדיו ישנות מתוך התקליטיה של קול ישראל בכל הזמנים.
הקלילות של "הכל אודות חווה" ששרה רביעיית הבנות של מועדון התיאטרון ב-1962, מול הרצינות התהומית של "וימלט קין" ששרה שלישיית גשר הירקון (1964) שיר שהיום גורם לך להעביר לשיר הבא בשלט, ולעומת זאת "עקדת יצחק" החזק של נעמי שמר. .

נוח זכה באוסף ל-4 שירים. המגמה להכניס הכל – כי הכותרת "שיר התנ"ך" מחייבת – גרמה לכך שנכנסו שירים שאינם ראויים להיות באוסף. את ההקלטות של מתי כספי בהקשר לנוח ("נוח", "תיבת נוח") – אני נהנה לשמוע, אבל רבקל'ה מיכאלי ושושנה דמארי – עבר זמנם. אבל כשהמגמה היא להכניס הכל, מסתפקים בקשר כלשהו לתנ"ך.  "הגר" של שלום חנוך בביצוע אריק איינשטיין עבר את מחסום הזמן, אבל מה עושה פה אסתי כץ ששרה "שרה" ?! – או "למנצח שיר מזמור" עם גאולה גיל – שיר שלא יגיע לשום תוכנית רדיו. מגמת הטוטאליות בעריכה דרמה לכך שכולם נכנסו אפילו גליקריה ("שבחי ירושלים") ואנריקו מסיאס ("עושה שלום") .
אוסף אדיר כזה של כ-130 שירים עושה מישמש בין הסיפור המקראי לפיוט ולפסוק, בין השיר שעבר זמנו, בין הביצוע החלש לביצוע המבריק. אין גבולות, אין מגבלות. אני יכול להבין את ההיגיון המסחרי שמאחוריו: הטרנד של זמרים לחזור למקורות (בעיקר לפיוטים) וגם "מתנה תרבותית" בלקראת החגים מקום קערה מפיירקס. נכון: נעשתה כאן עבודת איסוף מקיפה מאוד כדי לקבץ כל שיר שנוגע במקורות, אבל חוסר הסלקטיביות – בעוכריה.