דאנס אווירה אלקטרוני מרוכך ונינוח מריץ את "רכבת לצפון", אמדורסקי, אוריינטציה מסוגננת ממוקדת בהפקת מוסיקה, מספר זרם מחשבות בקו קצבי הרמוני מאופק.
הוא שולח אותה לדרך שתצא לחשוב, לחלום מבלי להודיע, לרוקן את הראש, לקחת ת'זמן שלה. לגלות איך האוויר מחוץ לעיר מרגיש אחרת. הבריחה מבחינתה – לפי אסף אמדורסקי יכולה לעשות את החיים טובים יותר. בסופו של דבר – שוקל לשחרר אותה ממנו – אם את רוצה מתוק… את לא צריכה לחשוב עלי. פופ מלודי תומך סטייל לאונג' מעובד בקצב אלקטרוני רפטטיבי אפקטיבי שמשדרג לאסף את השיר – שנעטף במעטה נוגה יפה, למרות קצביותו הקרה משהו.

באותה אווירה – "יש לך מקום" – שיר אהבה למי שנמצא שם למעלה שאמדורסקי שולח לו ד"ש ממי שזוכרים אותו למטה. מלודית – שיר פחות מיוחד מקודמו. הלאה: "סיני" קיבל הפקה אלקטרונית הזויה במקצב כבד. שיר על הרגלים, שינוים וצרכים בחייהם של שניים. אמדורסקי מייצר סאונד אורבני שמעניק מימד תחושתי מסוג אחר למנגינה ולמילים.
בדיסק בולט הטון המאופק, הצנוע, עד כדי בליעת מילים ב"נוגעת בחלום" כאילו הוא מתעקש לא להיות זמר. טון של געגוע מתקתק בסיטואציה רומנטית נחשקת – "אם היית איתי יותר מאבדת את עצמך לרגע". גם כאן אמדורסקי שומר על האינטימי, שר לה את הסיפור הכי אישי.

"גולשים" ממשיך בקו קצבי הזוי, טמפו של נסיעה, סיפור יחסים אישיים על רקע אורבני תל-אביבי. בעיר יש עוד מישהי שמבקשת בית חם, אבל לה – חופש לא עושה כלום בלב. הוא היה רוצה להמשיך להישאר בגבהים. אבל המציאות עכשיו גורמת לחלום על קומות גבוהות בבית מלון. אמדורסקי מצליח ליצור את האווירה הנכונה, בקצב הזה שמאפשר לחלוף על נופים כרגיל בלי דרמות אלא בטון כמעט אחיד, כדי להביע את צערו-תוגתו. ההפקה הקרה כביכול אפילו מדגישה את הטון התחושתי של הסיפור. המנגינה אינה ממתקת אותו, משדרת פשטות יפה.
האווירה הזו – ההרמונית, נוגה-הזויה, עוטפת מלטפת את "מהסוף להתחלה" – אפקטים אלקטרוניים, נגיעות ג'אז (חצוצרה) על דמותה שמשתקפת בשמיים, בכוכבים. ובהמשך האווירה נהיית יותר מדוכדכת-אפלולית ב"אוהב אותך" – נדודי שינה ומחשבות על רקע תחושות ותשוקות (ולחישות של אמילי קרפל) וב"מטוסים" שמכניס לאיזשהו MOOD טיפה מלנכולי. קונספט האווירה העייף משהו  לא תמיד משרת את הדיסק, לעיתים הוא סתמי כב"גשם מטאורי", אבל מיוחד ב"בראשית". אסף אמדורסקי מתאר פרידה במילים. הפקה מאוזנת, פונקציונאלית. ושוב: כמעט מלחש מילים. מנגינת הוידוי מצליחה להעביר אווירת הדמדומים. משק כנפי העתיד היותר בהיר לא הכי נשמע כאן. אמדורסקי שר את זה לפי הוראות הלב. לא פחות. לא יותר.

 זה מה שכל כך מיוחד בשיר הזה בפרט, בדיסק הזה בכלל, שמסתיים כמעט בדומייה של "מסתכל על הים". אסף מתבונן בים ומתכנס אל תוך עצמו לשיר שנסון של עצבות שעושה לך דברים בפנים. ובמקרה הזה אני לא מהסס להגיד: ריגש אותי. כמו שאמרנו: הוראות הלב.