בקצב אחיד בתנועות של הגוף

עברי לידר

הליקון
4/5

קצב אלקטרוני פותח את החדש של עברי לידר. הוא שר בקול רכרוכי "לשנינו היתה חוויה אחרת לגמרי" (סוף האהבה?) הוא שר על ערב לבד ועל "חזרה לארון", נישא על זרם מחשבות שיש בו גם "תרבות צריכה" ו"אוכל אנטיפסטי". שלמה ארצי היה אוהב. שיר שמדבר על חיפושי אהבה ועל הבעייתיות שבהם ("אם אין לה מה להגיד – אז תשתוק"). קצב שמדגיש את הדרמה האישית, את הדחיפות שבצורך, מלודיה שמרככת. 
פופ מסוגנן. סהרורי משהו, רגיש ורגשני בגבולותיו. קחו את הקצב הזה ותמשיכו ל"מתעורר". סיפור. בין ערנות לשינה. פגישה עם חבר. אווירה מתוחה יותר מאשר בשיר הפותח. קצב שמוביל זרם של התרחשויות (מפגשי רחוב) וזרם מחשבות מובזק והזוי. מפגש עם הבדידות ("מנהל איתה שיחה") בחדר מלון.
זה עברי לידר דרמטי, טעון, לא רוקר. יוצר שנע על מקצב מהיר, מעין דאנס, שנותן לסיפוריו לזרום. עיבודים מבוססי מוסיקה אלקטרונית שעוטפים באווירה מנוכרת משהו: "היי אדוני, בוא תעמוד פה לידי/ אני צריך מישהו שישמור עלי ממני" ו"משהו מחזיק בי מאחור, צל שחור, צל שחור"
זהו עברי לידר של מוסיקה שנועדה כביכול לבדר, אבל מעבירה תחושת קדרות. לשיר נכנסים ריפים כבדים יותר. האווירה נעשית דרמטית ומתוחה יותר ("צל שחור")
זהו עברי לידר של קדרות מהורהרת, של פחדים, במסע על כבישי מערב ארה"ב ב"הדרכים הארוכות" – שיר מלודי להפליא, שהזכיר לי נאמר מלחין כדון מקלין, בעיבוד Smooth קליל ואוורירי דווקא בפתיחתו ובסיומו.
זהו עברי לידר של אירוניה עצמית ("אלוף העולם בלא לרצות כך כך רוצה מיטה חמה ") שכורך אירוניה על הסביבה בה הוא חי ("אלוף הארץ בשחיתות הוא גם אלוף עולם") בשיר שמסתיים בפראזה מרוככת ומפויסת – "ביחד נישאר".
זהו עברי לידר שלעיתים מעדיף הפקה מוסיקלית סטרילית כמו כדי לנוע על זרם מחשבות טורד ("זה לא כואב לי מספיק שירדו לי דמעות") שלתוכו נכנסת משאית ענקית עם שלוש קופסאות. נו, בטח שתשאלו מנין הגיעה לכאן משאית. פתרונים לעברי.
אבל מי אמר ששיר חייב להיות משהו בהיר ושקוף. עברי לידר מנסה להכניס אתנו למבוכי מחשבתו. מי זה "האיש הגדול שפוחד להצליח/ שמוכן לנשק בלי לשאול שאלות/ בקצה העולם בחדר מסריח" ("בקצב אחיד בתנועות של הגוף")

אולי כדי לרכך את האינטנסיוויות הזו של מסע בתוך עולם אישי תובעני, מכניס עברי את אפרת גוש לשיר "אנחנו ביחד מפחד" – וגם כאן אין הנחות: "אנחנו ביחד מפחד/האימה של הבוקר מונחת/ בצלחת ריקה של שולחן המטבח/ בתוך הלב הקטן שלרגע שכח". כתוב טוב. שיר-שיר, ובלי הבזקי מחשבות מעורפלים שתוקעים עם סימני שאלה ומצח מקומט.
זה אלבום אינטנסיווי של רגשות ומחשבות, לא קל ופשוט לזרום איתו למרות שהמוסיקה נישאת על מנגינות ותזמורים קליטים וזורמים. אבל בסך הכל, זהו עברי לידר אותנטי, נאמן לספור האישי שלו, להרהוריו הנוגים, לאירוניה הנוקבת, עטופים באווירה קודרת של צליל רוק אלקטרוני, שמתחבר עם זרמי המחשבות שלו.

 

עברי לידר  בקצב אחיד בתנועות של הגוף – ההופעה בהאנגר 11


גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות