סיפור עם התחלה, אמצע וסוף עם פואנטה. מתחיל ב"חמישה לשתיים בלילה על הכביש" ומסתיים ממש באותה שנייה, כשבין ובין נורה צרור מחשבות שמדברות על כל מה שמבאס-  אי אכפתיות, מס הכנסה ומילואים, מחבל על הכביש, חברה שמשקרת לו בפנים ועל בנאדם מציאותי שמצדיק רק את עצמו.
שגיא זקוסקי שר על התחמקות מהזדהות לאומית לטובת האגו הפרטי. המוסיקה פאנקי (הזכירה לי את דונלד פייגן מסטילי דאן), אנרגתית, סולו גיטרות טוב, טונים צעקנים שמשדרים משהו בין אירוניה לפאניקה. זקוסקי בילגן סערת רגשות ומחשבות, וגם ניסה מסגרת נאראטיבית. הניסיון המוסיקלי מעניין, מיוחד אבל הביצוע פחות טוב, היסטרי, לא מהוקצע, חסר עומק. רוח תזזית מפתיעה, מיוחדת.