צחי אלוש – שירה וגיטרה, רועי בר שדה – גיטרה ושירה, עידן אוחיון – גיטרות. נגנים נוספים: דקל דביר – תופים, צליל זינגר – בס. הפקה מוסיקלית ועיבודים: חגי מזרחי ומרפסות. אורחת: דנה לפידות.

צחי אלוש והמרפסות משדרים רוק נוגה עד מלנכולי, אפרורי, צליל מלודי, גיטרות ותכנותים שמשרטטים קווי אווירה יפים – בשירים על אהבות ותשוקות בלתי מושגות. מרפסות התיישבו על סגנון רוק בלדות שאפיין להקות בשבעים. השירים מנסים לתחקר נפש שחיה על איזשהו קצה ביחסי הבינו-בינה,

לפני האזן לדיסק, קפצתי ל"בארבי", הופעת השקה. אווירה באר שבעית. צחי אלוש, רועי בר שדה ועידו אוחיון הגיעו לתל-אביב מהדרום – באר שבע ומיתר. הרעיון קרם עור וגידים על מרפסת ברחוב בן יהודה בתל-אביב ב-2004. מאז הם מרפסות תל-אביביות, אלוש על הבמה משחק אותה משקפי שמש, בלי משקפי שמש, מחבט טניס, תנועות ידיים מוזרות. האם סובל הוא מעודף אהבה עצמית או מפחד במה? אגב באר שבע, דנה לפידות הייתה אורחת ועלתה לשיר ולהזדהות ולהתגפף, כאילו מדובר במה-זה-קשר. לא בטוח שאלוש התכוון אליה ב"אשת המחר"  –  "אישה מהמחר אני פה לבדי/ אני פה לבדי/ תהיי קצת בשבילי את אשת המחר" הבנאדם רוצה שאשת המחר תופע מיד. מצד המוסיקה – הבשורות מרנינות יותר מהטקסט: לחן שמגיע, טונים שמגיעים. מוסיקה שמתפתחת יפה.
"מזוודה" שנישא על קצב נסיעה – על נטישת אהבה לטובת אנגליה – טעון בדרמה שמתפתחת לזעקה, בצליל טעון-דחוס מאוד.
סחף רגשי מגיע גם ב"מלכת הדבורים" על התשוקה להגיע לאהובה חלומית, שיר על הדבש הלא מושג ועל העוקץ הדוקר. בלדה רומנטית שמשדרת כאב לב, ואלוש יודע לטפס בקולו עד כמעט פאלצט בניסיון להעביר את התחושה. המנגינה, הביצוע העיבוד, ההרמוניה הקולית עשו לי יותר נעים מהטקסט הזה שמנסה משהו לא הכי מוצלח עם דבורים.
גם "לרקוד עם זאבים" – ממשיך בטון הדואב עד כמעט טראגי – על בנאדם מתוסכל ונואש – לא מאמין בעצמו, באנשים. הדימוי "לרקוד עם זאבים" חבוט. אבל הטון והמנגינה משדרים תחושת הביאוס. העיבוד למיתרים עושה משזה מלודרמה. בהופעה ביצע אלוש את השיר כשהוא לופת את דנה לפידות. קטע מביך לאללה. (מה קרה?) בה הוא כנראה מאמין.
ההמשך כמעט בקצב אהוב על מרפסות, אותו טון – "זמן אחר", מקצב פשוט עליו נישאת מנגינה תמימה – אווירת שעת צהריים ליד הים משמשת רקע לסיפור על הריון לא צפוי ("ילד שבבטן קורא לי בסתר") והכי גרוע שאין מה לעשות. ("אין עוד זמן אחר – שעומד להיגמר")
אם לסכם את האלבום וההופעה: יש כאן להקת טובה, נגנים שעולים במיומנות על במת הרוק המקומית. סולן בעל נוכחות כריזמטית שצריך ללמוד לשחק אותה פחות מאוהב בעצמו ולהתמקד בעוצמה פנימית, באנרגיה שמטעינה את השירים, פחות סתלבט תיאטרלי מחופף ויותר קשר של ממש עם קהל. לצחי אלוש יש נתונים מצוינים. ועם ההרכב הזה הוא יגיע רחוק. באר שבע על המפה? לא לשכוח שהכל התחיל עם אחת שקוראים לה יודית. וגם היא עשתה את זה ממרפסות תל-אביב.

מרפסות – וידאו ממופע ההשקה