הדיסק, מופע ההשקה

מרפסות

מיוצר ומופץ: אן.אם.סי
4/5

צחי אלוש – שירה וגיטרה, רועי בר שדה – גיטרה ושירה, עידן אוחיון – גיטרות. נגנים נוספים: דקל דביר – תופים, צליל זינגר – בס. הפקה מוסיקלית ועיבודים: חגי מזרחי ומרפסות. אורחת: דנה לפידות.

צחי אלוש והמרפסות משדרים רוק נוגה עד מלנכולי, אפרורי, צליל מלודי, גיטרות ותכנותים שמשרטטים קווי אווירה יפים – בשירים על אהבות ותשוקות בלתי מושגות. מרפסות התיישבו על סגנון רוק בלדות שאפיין להקות בשבעים. השירים מנסים לתחקר נפש שחיה על איזשהו קצה ביחסי הבינו-בינה,

לפני האזן לדיסק, קפצתי ל"בארבי", הופעת השקה. אווירה באר שבעית. צחי אלוש, רועי בר שדה ועידו אוחיון הגיעו לתל-אביב מהדרום – באר שבע ומיתר. הרעיון קרם עור וגידים על מרפסת ברחוב בן יהודה בתל-אביב ב-2004. מאז הם מרפסות תל-אביביות, אלוש על הבמה משחק אותה משקפי שמש, בלי משקפי שמש, מחבט טניס, תנועות ידיים מוזרות. האם סובל הוא מעודף אהבה עצמית או מפחד במה? אגב באר שבע, דנה לפידות הייתה אורחת ועלתה לשיר ולהזדהות ולהתגפף, כאילו מדובר במה-זה-קשר. לא בטוח שאלוש התכוון אליה ב"אשת המחר"  –  "אישה מהמחר אני פה לבדי/ אני פה לבדי/ תהיי קצת בשבילי את אשת המחר" הבנאדם רוצה שאשת המחר תופע מיד. מצד המוסיקה – הבשורות מרנינות יותר מהטקסט: לחן שמגיע, טונים שמגיעים. מוסיקה שמתפתחת יפה.
"מזוודה" שנישא על קצב נסיעה – על נטישת אהבה לטובת אנגליה – טעון בדרמה שמתפתחת לזעקה, בצליל טעון-דחוס מאוד.
סחף רגשי מגיע גם ב"מלכת הדבורים" על התשוקה להגיע לאהובה חלומית, שיר על הדבש הלא מושג ועל העוקץ הדוקר. בלדה רומנטית שמשדרת כאב לב, ואלוש יודע לטפס בקולו עד כמעט פאלצט בניסיון להעביר את התחושה. המנגינה, הביצוע העיבוד, ההרמוניה הקולית עשו לי יותר נעים מהטקסט הזה שמנסה משהו לא הכי מוצלח עם דבורים.
גם "לרקוד עם זאבים" – ממשיך בטון הדואב עד כמעט טראגי – על בנאדם מתוסכל ונואש – לא מאמין בעצמו, באנשים. הדימוי "לרקוד עם זאבים" חבוט. אבל הטון והמנגינה משדרים תחושת הביאוס. העיבוד למיתרים עושה משזה מלודרמה. בהופעה ביצע אלוש את השיר כשהוא לופת את דנה לפידות. קטע מביך לאללה. (מה קרה?) בה הוא כנראה מאמין.
ההמשך כמעט בקצב אהוב על מרפסות, אותו טון – "זמן אחר", מקצב פשוט עליו נישאת מנגינה תמימה – אווירת שעת צהריים ליד הים משמשת רקע לסיפור על הריון לא צפוי ("ילד שבבטן קורא לי בסתר") והכי גרוע שאין מה לעשות. ("אין עוד זמן אחר – שעומד להיגמר")
אם לסכם את האלבום וההופעה: יש כאן להקת טובה, נגנים שעולים במיומנות על במת הרוק המקומית. סולן בעל נוכחות כריזמטית שצריך ללמוד לשחק אותה פחות מאוהב בעצמו ולהתמקד בעוצמה פנימית, באנרגיה שמטעינה את השירים, פחות סתלבט תיאטרלי מחופף ויותר קשר של ממש עם קהל. לצחי אלוש יש נתונים מצוינים. ועם ההרכב הזה הוא יגיע רחוק. באר שבע על המפה? לא לשכוח שהכל התחיל עם אחת שקוראים לה יודית. וגם היא עשתה את זה ממרפסות תל-אביב.

מרפסות – וידאו ממופע ההשקה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

8 תגובות

  1. הייתי בהופעה. נהנתי מאוד. צחי אלוש חיית במה. כאריזמה שופעת. מוסיקה מצוינת. אהבתי במיוחד את השיר החדש שלא מתוך האלבום. נראית לי הצלחה כבירה

  2. פחד במה!? לא רואים.
    אהבה עצמית ?- יתכן , אהבה שעוברת בעיקר לכוון הקהל.
    נוכחות ותאום בין כל חברי הלהקה, לא רואים כל יום בכל להקה.
    ראיתי נהנתי ומצפה לעוד!
    עלו והצליחו אתם בכוון הנכון.

  3. די.חייבים תמיד לרשום איזה חסרון גם אם אין
    מה?! סוף סוף משהו כל כך יפה
    למה לחפש סתם?!?!?!
    מושלם ! כל הכבוד!!! עשרים מתוך חמש!!!!

  4. יוסי חרסונסקי דייקן קצת מאוהב בעצמו אלוש כי בטוח שזה לא פחד במה
    למרות שחשוב לציין שהשירים הטובים והתיאם של הנגנים עולה על כל הציפיות
    מאוד נהניתי ואמשיך לעקוב
    עלו והצליחו מרפסות

  5. תמיד זה האלה מהדרום.

    הייתה הופעה מעולה.
    ממש נהניתי…למרפסות יש עתיד נוצץ. לא משנה מה יגידו אחרים, זוהי להקה שא"א להתעלם מהכישרון המדהים שלה.
    כל אחד מהחברים בה מביא משהו עוצמתי בטירוף.

    אל תשכחו מאיפה באתם
    אני מאמינה בכם
    =)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות