אוסף שירי אהבה נוסטלגיים

לי ולך

דיסק כפול הליקון
3/5

בחורה נוסטלגית מכסה את עיניו של בחור נוסטלגי מול מרפסות תל-אביב נוסטלגיות. תמונה שחור-לבן נוסטלגית צבועה מסביב בורוד בובות ברבי נוסטלגי.
אז מהו אוסף נוסטלגי? אין לי קצה ציפורן של מושג. העובדה שהשיר ישן או נושן או בא בימים?
אם ישן, אז חיפשתי פרטים מזהים, תובנות, תאריכים. גם מי שערך את האוסף הנקרא "שירי אהבה נוסטלגיים" לא סיפק את הלמה ומדוע: למה זה ערוך ככה ולא אחרת. מדוע שמעון בר של "עיר לבנה" מגיע אחרי נורית גלרון של "אהובתי לבנת צוואר"?
ותאריכים. מתי בוצע כל שיר. ב"לי ולך" ששרים בדואט אריק איינשטיין וגאולה נוני לא מצאתי שנת ביצוע. אגב, נדמנ לי שאריק לא היה רוצה להיות מזוהה עם הדבר המזעזע הזה היום. דהוי ומעלה עובש. ובשיר השני זוהי גאולה נוני – "דבר אלי בפרחים" של אורי אסף ודובי זלצר שזה עובש מעופש. ובהמשך – קולה הצעיר מאוד של אסתר עופרים ב"הוא לא ידע את שמה" של חיים חפר וסאשה ארגוב הוא הקול הכי פחות מרגש ששמעתי ממנה.

יפים: שלישיית גשר הירקון עושה את "כשאור דולק בחלונך" של אטינגר וארגוב וצילה דגן את "אניטה וחואן" של נתן יונתן ונחצ'ה היימן. גשר הירקון עוד יחזרו ("אהבת פועלי הבניין", "אותך") במיטב שלגריהם. גם אסתר עופרים תחזור עם "שחרחורת". ובין השירים התמימים – נכנסת חוה אלברשטיין עם שיר פחות תמים – "כמו צמח בר" של רחל שפירא ונחצ'ה היימן.
תובנה: "נוסטלגי" זה עניין יחסי. מהו מדד הנוסטלגיה? תלוי בן כמה אתה, האם שיר שהוא יותר מיושן עבש ותמים –  מעורר יותר בלוטות הנוסטלגיה? למשל: "ערב בא" מפסטיבל הזמר הראשון (1960) בביצוע שמעון בר ועליזה קאשי – שיר על עדרי בקר במבואות הכפר לעת ערב על רקע יללות התן בעמק האפל. זה נשמע כאחד מאבות הנוסטלגיה של הזמר העברי בארץ ישראל.
ישן ונוסטלגי הפך למשהו טרנדי ופלקטי. זה משהו כמו בתי הקפה והמסעדות החדשים שתולים תמונות דהויות בשחור-לבן של שנות השלושים והארבעים בתל-אביב. לשמוע את "ערב של שושנים" בביצוע הפרברים זה סוג של  ברירת מחד.  כנ"ל "רחל רחל" ששר איתמר כהן. "סתם יום של חול" עם שמעון ישראלי – קריצת עין נוסטלגית. אריק לביא של "יד ענוגה" (זלמן שניאור-לחן עממי בדואי) – מתקבל בברכה לא נוסטלגית דווקא. ברכה נוסטלגית אני שולח ל-"בארץ אהבתי" (לאה גולדברג-מוני אמריליו) ששרה רוחמה. ל"ליושינקה" ששרה מיכל טל, ל"סופו של קיץ" ששרה ריקה זראי, "אל תבכי ילדה"אריק איינשטין.  
אבל את "אהובתי שלי לבנת צוואר". (יעקב שבתאי-סאשה ארגוב) ששרה נורית גלרון הייתי מכניס לאוסף שנושא את השם הקלאסיקה של הזמר הישראלי.
והנה המילה שחסרה לי. קלאסיקה. והנה הצעה לאוסף: השירים הקלאסיים של הזמר העברי.  ומה עם הנוסטלגיה? אם אין לכם מתנה יותר מקורית לחגים.

Various Li Velach

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות