גלעד הקסלמן – גיטרה, ג'ו מרטין – בס, מרקוס גילמור – תופים, ג'ואל פראהם – טהור סקסופון
והנה עוד נגן מחבורת עילויי הג'אז שעזבו את אבא אמא בישראל כדי לכבוש את לא פחות מאשר ניו-יורק. את הקסלמן שמעתי באחת ההופעות הקודמות שלו בארץ – במסגרת השקת SplitLife, האלבום הקודם שלו. כתבתי אז כי גם הוא נשמע מהשורה המדהימה של נגני ג'אז בוגרי תלמה ילין שעושים פריצת דרך בג'אז העולמי. הנגינה שלו מזכירה בשילוב של וירטואוזיות, רגישות, טונים ועומק – נגני גיטרה גדולים בג'אז.
והנה ממש אין לי בעיה לחזור על כל זה אחרי שהדיסק החדש שלו התיישב בקומפקט לאיזה שעתיים של רישומי צלילים עדינים, מתוחכמים. רמות גבוהות של ג'אז. כמו הקודם שלו גם כאן הקסלמן מנגן בקווים עדינים, בבניית המהלך המוסיקלי בצורה שמזכירה את הענקים של הכלי.
הקסלמן בן 25 בלבד, מאלתר בגיטרה במיומנות טכנית ובבגרות של נגן ג'אז שמאחוריו אלפי שעות נגינה. קו מלודי דק, מאופקות יפה. מגיעה לאינטראקציה מלודית רבת השראה עם ג'ואל פראהם בקטע המקורי שעל שמו קרוי האלבום – Words Unspoken. צריך להקשיב לנגינה הרהוטה הזו (גיטרה גיבסון 1974) כדי להבין שצמח כאן גיטריסט ממדרגה ראשונה, בעל מגע לירי, ניקיון צליל, יכולת הבעה ובעיקר יצירתיות מדרגה גבוהה.
גלעד כתב חמישה קטעים באלבום החדש. פרט לכך הוא בחר לאלתר על Countdown של ג'ון קולטריין בצליל ש"רץ" יחד עם הקצב המהיר שמעניק המתופף מרקוס גילמור. בהמשך מקדיש הקסלמן שתי רצועות לסטנדרטים של גרשווין – Someone To Watch Over me, שמנוגן בתחושת געגועים נוגה, טון של תחושה מפתיע לבחור בגילו. בהמשך יגיע עוד גרשווין – How Long Has This Been Going On. גוון הג'אז האורבני הניו-יורק הפיוז'ני קיים בקטע המהיר Yo Mama's Blues בו שולט צליל הסקסופון של ג'ואל פראהם. גיטריסט ג'אז ומוסיקת ג'אז שאסור לפספס.
