השם אינו נשמע שוודי, אבל עובדה: הסינגר-סונגרייטר חוזה גונזלס, שוודי ממוצא ארגנטינאי, מהבולטים והנחשבים בסצנת האינדי-פולק יופיע בהופעה בודדת בין כיפור לסוכות – ה-11 לאוקטובר 2008, במועדון הבארבי בתל אביב, אחרי הופעות בדובאי ובביירות, ולקראת הופעות באנגליה.
למי שאנו מכיר – הנה כנה נקודות מאירות: אלבומו הראשון, המפתיע והמבריק, Veneer שכלל את Heartbeats, קאבר ל- The Knife השוודים הוא שיר שליווה פרסומת של סוני. ב-2006 חבר להרכב האלקטרוני-אקוסטי הבריטי Zero 7, והקליט ארבעה שירים במסגרת The Garden. בשנה שעברה הוציא גונזלס את אלבומו השני, In Our Nature.
המוסיקה של גונזלס מתאפיינת בקולו החרישי ובטון מופנם. "אני אוהב לשחק עם סימבוליזם. באלבום הזה רציתי להביע את ההיבט הפרימיטיבי של האנושות", אומר גונזלס. גם הוא כנראה לא יוכל לתת הסבר איך המנטרות המלוחששות שלו הצליחו להפנט אפילו את הציניים שבאנשי הפרסום והפכו אותם לפלסטלינה צבעונית, זאת מבלי שהטרובדור פזל לכיוונים זרים לו. גיטרת שישה מיתרים, שירים פשוטים, קול המלאכי ורגל שרוקעת כמו מטרונום, צניעות וריכוז. ניתן למצוא מספר קווים מקבילים בן אלבומו האחרון לבין Veneer אם כי באחרון הוא הרבה יותר פתוח מלודית.
באלבום זה ניתן למצוא את גרסתו של גונזלס לאחד הקטעים הגדולים של העשור הקודם, Teardrop של מאסיב אטאק. בהופעות הוא עושה קאברים נוספים, חלקם גם הוקלטו ויצאו כבי-סיידים לסינגלים שלו: Love Will Tear Us Apart של ג'וי דיוויז'ן, Hand On Your Heart של קיילי מינוג, Last Snowstorm of the Year של Low ועוד.
גונזלס, בן 30, גר בעיר הנמל גות'נבורג שבשוודיה. לפני שהתפרסם, ישב בביתו האינטימי והקליט שירים. זמן רב עבר עד שבער בו הצורך להפיצם. השפעות? מסיקה קלאסית, בוסה נובה, פוסט פאנק ג'אז כמו נינה סימון וצ'ט בייקר, דרך אליוט סמית' ועד להקות בנות זמננו כמו Low ו- Broadcast.
אחת המחמאות הגדולות שהוא מקבל כבר שנים היא ההשוואה לניק דרייק. במקומות מסוימים נוהגים לכנותו "ניק דרייק הארגנטינאי". בראיון סיפר כי השוואה זו תמיד גורמת לו למבוכה רבה, כמעט כמו גם העובדה שלפני שהתפרסם היה חבר בלהקות הארדקור-פאנק. מאז שנות השמונים המאוחרות ובמשך עשור, שימש גונזלס כגיטריסט ובאסיסט בלהקות השבדיות מקומיות.
