מצעד פזמוני הישוב

היה היו זמנים

הד-ארצי כפול. סדרת "מבראשית"
3/5

משתתפים: אורי זוהר, יוסף בנאי, יונה עטרי, אבנר חיזקיהו, עמיקם גורביץ', ברכה צפירה, רחל אטאס, שלמה וייספיש, הלל רווה (אילקה) , יוסף גולנד, יעקב טימן, אלכסנדר יהלומי, אסתר גמליאלי, ברונקה זלצמן, שמואל רודנסקי, שלמה דרורי, חנה מרון, יוסף ידין, נעמי פולני.

"יבוא היום ועוד תשב אל מול האח/ וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת/ ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח/ ותספר על זאת אגב עישון מקטרת" (חיים חפר/משה וילנסקי)

הגב עדיין בסדר. בלי חטוטרת. בפלמ"ח לא הייתי, ועם כל הכבוד, אל התקליט הזה בחיים לא הייתי מגיע (צריכים לקחת סולם לבויידעם) אלמלא ב-2004 ניערו בהד-ארצי הרבה אבק מהמדפים והוציאו אותו על גבי תקליטור. והנה עכשיו – קלי קלות. ממש מולי. ההקלטה היא מ-15 במאי 1960 (שנה שבה רקדו במסיבות אברלי ברדרס, קליף ריצ'ארד והצלליות, רוי אורביסון, אלביס) היכל התרבות. דן בן אמוץ, עמיקם גורביץ', חים חפר ויעקב אגמון ערכו את "מצעד פזמוני הישוב". יוסף מילוא ביים, יצחק גרציאני – על ההפקה המוסיקלית, דן בן אמוץ וחיים חפר על דברי הקישור.
לפי מה שמספר עורך ההוצאה המחודשת בועז הראל, התקליט הזה היה להיט שמכר בזמנו 100,000 אלף עותקים. במונחים מקומיים – פלטינה וחצי. לא בטוח ששלמה ארצי מגיע בקלות למספר כזה.
מה זה מצעד פזמוני הישוב? נעזוב הסטוריה. יש שירי פלמ"ח וצ'יזבטרון וכל אלה, אבל בואו תדמיינו עצמכם לפני 48 שנה בהיכל התרבות שרים עם הקהל "שחקי שחקי" של טשרניחובסקי, שזה למעשה מוסיקה עברית-רוסית. כן, הרוסים כבר שלטו אז בארץ, למרות שרוסייה הקומוניסטית סגרה את שעריה בפני עליה לארץ.

לפני זה מקהלה פותחת ב"שאו ציונה נס ודגל". אחר-כך נכנסים אורי זוהר ויוסי בנאי בקטע קישור לפני שרחל אטאס ויונה עטרי (האחות של) פוצחות ב"בשדמות בית לחם" ואבנר חיזקיהו במבטא רוסי חזק מעביר ל"קרועים אנו" (שלונסקי) מפי "הזמרת החלוצה" לאה דגנית שנשמעת שחקנית רוסיה מלודרמטית בעברית.
מבטא רוסי ב-1960 הצחיק קהל בהיסטריה, ואורי זוהר העביר קישורית ל"היה זה בשדה ליד המחנה" (דגימה למטה) – מקהלה שרה עם הקהל ("פעם אחת בחור יצא אל הכביש… היה זה בשדה על יד המחנה) והחבר שלמה וייספיש המייצג את העליה הזו שר בפאתוס מופרז "גמל גמלי" של ידידיה אדמון (דגימה למטה) שזה זמר לא בדיוק רוסי, אחרי הכל – גמל היה משהו שהרוסי לא הכיר.

 ערך מוסיקלי? הצחקתם. אבל מי שמת על נוסטלגיה – זה הדבר הזה, ערב בידור של 1960 נשמע היום נאיביות מבודחת חביבה. והזמרים? ברכה צפירה אמא של אריאל זילבר, שרה ספק בשיא הפאתוס, ספק במבודח "תל אביב" (א. מאירי) במבטא ימני, ואז פורצת מקהלה לשיר "היי נעליים/ בלי סוליות נעליים" ואת "מי יבנה בית".
עוד זמרות של אז שנשמעות היום רוסיות בעברית – ניורה שיין ששרה "שכב בני" (עימנואל הרוסי-לחן עממי). לפני שאורי זוהר מציג את להקת המנדולינות של כנרת. הוי, אמא רוסיה. גם "יה חי לי לי" ו"גלגלי העולם" (המלחין י.אדל) שאורי זוהר הגדירם "שירי העבודה האחרונים שחוברו בארץ" התחברו עם הסטשק הברונקה והריאליזם הסוציאליסטי.

 טוב שצוחקים על זה, וטוב שנכנסים הילל רווה (אילקה) לחלל בצליל רועים קורע לב, "כנרת" של מרדכי זעירא. גם ההורה תגיע. וגם אדון אלכסנדר יהלומי ששר שיר שקראו לו בפשטות "גולדנברג" (ומלאה הארץ גולדנברגים) . איזה שירים נוראיים.  איך הקהל של 1960 אהב את זה. והיום: לפולקלוריסטים ולמתרפקים בעם.

Once Upon A Time Israel Hit Tunes Of Yesterday

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. " איזה שירים נוראיים" –
    אתה ברצינות אומר על "כינרת" של זעירא "שיר נוראי"? ועל "באה מנוחה ליגע"? ועל "שכב בני"? ועל "ואולי"? ועל "עץ הרימון" ועל "עמק" (פלדה כחולה)?

    "ערך מוסיקלי? הצחקתם."
    ברצינות??
    זעירא, סמבורסקי, חריטונוב, יהודה שרת (!!), אדמון, לברי (בהתאמה לעיל) – נטולי ערך מוסיקלי? תמהתני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות