The Johnny Show

ג'וני

הליקון
4/5

תיפוף כמו במסדר דגל בטירונות. כמה טונים של פסנתר. הקול מבשר בהצהרה חגיגית על אישור מגילת העצמאות המעודכנת של מדינת היהודים ע"י מוקי. ההמשך. ציניות. כל יסודות החירות הצדק והשלום עליה הושתתה המדינה תלויים במצב הביטחון. והשלום … תלוי בתוצאות המלחמה.וגם – המשורר הוא אויב הציבור.
אוקיי. היפ הופ שעושה סיכום נוקב עם ההצהרה. נגיד – מחאה. מוקי וג'וני חברו להיפ הופ שמטיח את האמת בפרצופה של המדינה. פעם טענו  שיוצרים ברוק המקומי שותקים, מתרחקים מלהגיד בפנים מה הם חושבים, ובקיצור שאין בארץ הזו מוסיקת מחאה. באו שבק ס' ועכשיו ג'וני, ואומרים לנו: די זה נגמר. אשכרה – קבלו מחאה. מרגש? אצל שבק ס זה עובד. אצל ג'וני זה נשמע כמעט נאיבי. אבל אחלה. צריכים הרבה שירים כאלה שכנראה אינם מזיזים  לאף אחד. הנוער של ימינו במילא מעדיף סקס בשירותים של המועדון (שיר המספר 12) The Johnny Show מנסה גם את זה. 

בדף שנשלח עם הדיסק מספרים שהג'וני הוא יונתן גולדשטיין, כולה 17, תלמיד במגמת הג'אז של תלמה ילין. למה ג'וני? על משקל מה? מוקי, פילוני. לא מת על השם. זה אפילו לא מסחרי. די עם הדאווין. 
לפני שנגיע לרשימה שמשתפת איתו פעולה, אני רוצה להגיד שאם ג'וני הוא בן 17, אז מול האמביציה שלו – כמה מההיפ הופרים כאן הם בני 12. ואני יכול להבין את המניע של האנשים שנכנסו איתו לאולפן ממשי 360 דרך תום רהב, קאשי, סגול 59, קולולוש, רמי פורטיס, שאנן סטריט, שי מאסטרו, יוסי פיין ושלומי שבן, דודוש קלמס, יוזלס איי.די, הדג נחש, כהן@מושון, נועה פארן, סאבו וקותי, הדרה לוין, אבישי כהן, עדי אולמנסקי. או-הא.
יותר מתאים לי לומר את זה באנגלית: I'm Impressed. אבל אמתין לדבר הבא שלו כדי להבין אם יש כאן משהו באמת אותנטי.
קודם כל לשמוע 16 קטעים זו חתיכת עבודה. ג'וני רחם עלי. אבל אחרי ששמעתי, אין לי ספק שצומח כאן היפ הופר שיודע יותר ממשהו במוסיקה. חיבור לסגנונות ולז'אנרים, למנגינות ולעיבודים. ג'וני עוסק בסרקזם בנושאים שמעסיקים חברה בפשיטת רגל – כסף "תביא ת'קאש" (עם שי 360, גיא מר ומשה אטרף) אבל דאג לאזן כדי לא להכביד. גם טקסטים פשוטים-שטוחים על הבינו ובינה הגיעו לכאן- "בלילה בחלום" עם תום רהב (גבת לא אדון) שלמרות להיטיותו – פחות טוב לטעמי ביחס לשירים אחרים כמו השיר המהיר שהוא עושה עם קאשי כמו "עצור!", תחכום הומוריסטי על תהליך היצירה. היומרה המוסיקלית – קטע שירה קלאסית שמיימי מקשט את הקטע.
"אם הייתי יכול" הוא היפ הופ טעון זעם ושנאה נגד מי שגורמים עוול למשפחה "שלו", מהחזקים בדיסק, חלקו באנגלית (Rebel Sun הלא הוא קולולוש) חלקו הראפר סגול 59.
רמי פורטיס מצטרף ל"קרנפים" על רקע תזמור מיתרים דרמטי – בציניות על מקום שהכל פשוט נפלא בו. היפ הופ מלודי, איחוד כוחות מלהיב.
עם שאנן סטריט, שי מאסטרו, יוסי פין ושלומי שבן (דיבור) עושה ג'וני את "מת לישון", תזמור קלידים, אווירה הזויה, שיר על טירוף החיים האינטנסיביים. עיבוד לאונג' שמשמש פסקול להתרחשות ההזויה. אווירת הלאונג' הזו הופכת לסהרורית בקטע הקלידים האינסטרומנטלי "דר קלמס" עם דודוש קלמס. ואז עוברים לרוק פאנק עם Usless Id, חצי עברית, חצי אנגלית. רוק טוב שאינו שייך לדיסק הזה. פחות מעניין החיבור או האי-חיבור עם "הדג נחש" שביר "אני פשוט אני", היפ הופ פאנקי. עם כהן@מושון יוצאים ל"מסיבת כיתה" – פאנקי עם סקרצ'ינג, וזה מחזיר לגיל האמיתי של גולדשטיין. נועה פארן מצטרפת לדואט ל"בואי תתקרבי אלי" – שיר קצבי סתמי על בילוי מסיבות מחורמן בשירותים של המועדונים אם כי בעל פוטנציאל להיטי. קטעים 14 – "דיאלוג" (עם שלומי שבן והדרה לוין אדרי) ו- 15 – "לשכוח הכל" נשמעים כאילו הוצאו מדיסק אחר והודבקו לכאן. למה להניס את זה? במילא הדיסק נורא ארוך. עצה לג'וני: תתמקד במה שאתה יודע הכי טוב, לך על דיסק קומפקטי. כל הכוכבים מחר ייעלמו. חוץ מזה – כבר אמרתי – I'm Impressed.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן