עידו מוסרי שר על יחסי הבינו-בינה רגע לפני הקריסה. "אני ואת במהומה", "אולי נצא, אבל לאן, אין בשביל מה", "תראי אותנו מתרחקים אחד מהשנייה" (מוסרי, המשפט נשמע לא טוב. נכון שהתאים לחרוז, אבל ראבק, ככה לא כותבים) ובכל זאת רגע לפני הנפילה הגדולה יש בקשה מצד הדובר בשיר "אז תני לי יד שלא נאבד".  נשמע נאיבי עד פשטני. השם הבומבסטי "הנפילה הגדולה" לא ממש הולם. המנגינה והעיבוד המוצלחים אינם מסייעים למוסרי לתת תחושה שהוא בתוך הטקסט, שהוא עומד מאחורי סיפור אישי מיוחד ומחלחל. פופ קליט עם קישוטים מזרחיים, טקסט זניח וביצוע שאינו גורם לשיר להמריא מעלה.