כולם רוצים לשיר דילן, אבל מעטים מסוגלים לעשות את זה, שהרי רוחו מרחפת מעליהם. לשיר דילן זה להישאר נאמן למקור וגם להעביר משהו מעצמך ובמיוחד כשמדובר במשורר פופ כל כך ייחודי ומיוחד כמו דילן.
האוסף הזה מפסקול הסרט הביוגרפי של טוד היינס על טרובדור הנצח – מציג שירים של דילן בביצועים של אדי ודר, סוניק יות', ג'ים ג'יימס, ריצ'י הייבנס, סטפן מלקמוס, קאט פאואר, ג'ון דו, יו-לה טנגו, רוג'ר מקגווין, קארן או, וילי נלסון, לוס לובוס, ג'ף טווידי, שרלוט גינסבורג, אנטוני והג'ונסונס ואחרים. לא אלאה בניתוח כל שיר. אבל יש תחושה שכל המבצעים חשבו דילן. או: איך דילן היה רוצה שזה יישמע.
נלך על כמה דוגמאות מוצלחות: סטפן מלקמוס ששר את "הבלדה על האיש הרזה" – Ballad Of The Thin Man, כמה הוא בראש אחד עם דילן. אפילו באינטונציה. באוריינטציה הבלוזית. בליווי של Million Dolar Bashers – שמשתמשים באורגן המונד. מקבלים כמעט 7 דקות של דילן הכי נכון שאפשר להגיש. ג'ף טווידי שר את Simple Twist Of Fate וגם כאן זה ה-Mood הבוב דילני – הטון, הפרשנות, העיבוד.
מדהים איך הזמרים האלה נשמעים "דילניים" ובכל זאת מנסים להישאר הם. גישה אחרת של Sufjan Stevens בשיר Ring Them Bells – יותר אוונגרדי בתזמור נועז של Million Dollar Bashers עם ג'ון מדסקי בפסנתר. שרלוט גינסבורג הצרפתיה  מלחששת יפה את Just Like A Woman יש פה אין ספור ביצועים שעומדים בפני עצמם, וחיים לנצח גם אחרי שהסרט ירד. מי שדילן זה המזון הרוחני שלו, שייקח את האוסף הזה, המכיל 34 קאברים בשני דיסקים.

 
Knockin' On Heaven's Door? אני שומע ביצוע אינטימי נוגה של אנטוני והג'ונסונס, ולוחץ פעם שנייה בשלט.
ובסיום? בוב דילן והבאנד המיתולוגיים עושים את I'm Not There. האם דילן הוא תמיד המבצע האידיאלי של שיריו. אל תמהרו להשיב על השאלה. תקשיבו קודם כל לאוסף הזה.

בתמונות: סטפן מלקמוס -"הבלדה על האיש הרזה", סופג'אן סטיבנס – Rihg Them Bell