עיון ביקורת

מדרדאוס , גן העדן O Paraiso (אי.אם.איי, 1999)

האלבומים הגדולים, מוסיקת עולם

נדיר לשמוע קולות כמו של תרזה סלגיירו Teresa Salgueiro ניקיון עילאי, קול סופרן קטיפתי נוגע בשמיים. הליווי הוא של גיטרות קלאסיות,  גם סינתיסייזר.  "מדרדאוס" – אם האלהים" הוא שמו של מנזר שבו עשתה הלהקה חזרות, והגם שהחומרים אינם מוסיקה דתית, הרוח שמנשבת מהם היא של ספירות עליונות. צליל מיימי של הכינורות, הקול מאוד לא על האדמה. לפעמים – נדמה שהיא ממש לא איתנו.

זה אולי האלבום המשובח ביותר של מדרדאוס, ההרכב ההרכב החדפעמי והכל-כך מיוחד הזה שעושה שירי "פאדו" פורטוגזיים ספיריטואליים. שירים כמו Haja o que houver ("יקרה מה שיקרה") Os dias são à noite ("ימים ולילות") Andorinha da Primavera ("סנונית האביב"), Margem ("חוף") הם מזן הנצחיים, מאוד מעודנים, מאוד שקטים, מלודיים להפליא, מחלחלים בעצבותם היפה. ואת העצבות הזו מצליחה "מדרדאוס" לשדר.

זה מסוג האלבומים שעוד חמישים או מאה מילים רק יעכבו את הדבר בעיקרי – ההקשבה לדבר עצמו, שהיא הפגישה האמיתית עם עומק המוסיקה הזו, עם הבלדה הפורטוגזית הנשגבת. איך לומר את זה: מוסיקה יכולה לייצר חלומות. לגרום לרחף. עוד שאלה קטנה: כששומעים את סלגיירו שרה – האם יש לכם צורך להבין את המילים? תעשו את המבחן הזה לעצמכם. תופתעו כמה זה לא חסר.

1. Haja O Que Houver
2. Os Dias Sao A Noite
3. Tempestade
4. Andorinha Da Primavera
5. Claridade
6. Praia Do Mar
7. O Fim Da Estrada
8. Agora: Cancao Aos Novos
9. Margem
10. Carta Para Ti
11. Coisas Pequenas
12. Nao Muito Distante
13. O Sonho
14. O Paraiso

Madredeus O Paraiso
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *