הפקה מוסיקלית: עברי לידר, קלידים: עדי גולדשטיין, גיטרות: יונתן פריג', בס: עמיר "גנגו" רוסיאנו, תופים: גלעד שמואלי, עיצוב במה ותאורה: רונן נג'ר, סאונד: יאיר גורן, בק-ליין: רותם כהן, הגברה ותאורה: מזוז גרופ.
שירים: בקצב אחיד, אלוף העולם, אישה לויתן, ואולי, הדרכים הארוכות, מטייל אוסטרלי, האנשים החדשים, ניסים, מתחמם, מתעורר, על קו המים, זכיתי, לאונרדו, זה לא אותו דבר, יותר טוב כלום, אף אחד משנינו, הכוס כחולה, רק תבקש, צל שחור, חולצת פסים, כמה כוכב.
קצת מפתיע לגלות מעריצות בנות 15-16 בערב שלו, מהסוג/זן שהיו מוטרפות פעם על אביב גפן. שרות את השירים מילה במילה. "אתה מדהים!", הן צועקות מעבר למחסומים שחוצצים בין הקהל לבמה. "אוהבות אותך!!!" צחקתי.
אני לא בטוח שעברי רואה אותן. אני גם לא חושב שעברי משדר סוג של פופ שפונה לקהל בנות טיפשעשרה. התכנים בדיסק החדש אינם בדיוק הקלילות הפשטנית. הן שרות את המילים כאילו הן הווייתן. צחקתי.
את לידר אפשר לשמוע בליווי פסנתר סולו וגם במופע פופ מושקע ואנרגתי מאוד כמו שהתחולל בהאנגר הגדול. זה מה שקרה בערב הזה. עוצמה עלולה להיות לפעמים לבוש קצת גדול על הזמר. עברי כבר רגיל ללכת על מופעים שעובדים על הרבה אנרגיה, קלידים וגיטרות רועשים, פחות אינטימיות, פחות להסתכל לקהל ישר בעיניים.
לקח תערובת שירים מהחדש ("בקצב אחיד, בתנועות של הגוף") ומהקודמים שלו שלו לעשות מזה שאו. אבל עברי עם כל התזזית, נפתח עד גבול מסוים, בלי חנופות מיותרות, הוא אינו פרפורמר כמו שלמה ארצי. אז נכון שהוא עשה מאמץ. מתיישב בקדמת הבמה לכאילו שבירת מחיצות. נשכב על הבמה באחד השירים הראשונים באקט סטייל שלמה ארצי, זה ניסיון לשחק אותה כאילו בקפריזה אישית דרמטית. אבל זה חלק מההצגה.
מצד שני הוא הלך במודע על מופע פופ – כולל תאורה משתגעת, עד שלפעמים הייתה תחושה שזה קצת גדול על השירים.
לידר הרי אינו רוקר בדם, כמוסיקאי-מעבד-מפיק הוא מגיע מאיזו אוריינטציה של מוסיקת דאנס בידורית, למרות שעל הנייר הטקסטים מעבירים לעיתים תחושות קדרות. האלבום ("בקצב אחיד") הציג עברי לידר אותנטי, נאמן לספור האישי שלו, להרהוריו הנוגים, לאירוניה הנוקבת, עטופים באווירה קודרת של צליל רוק אלקטרוני, שמתחבר עם זרמי המחשבות שלו.
לידר החליט לתת עוצמה רוק-דאנסית יותר בולטת לשירים במופע, פרט לכמה קטעים שקטים יותר. אין כמעט מקום לפאוזות. זה צריך לשטוף. להיות מתוזמן היטב. עברי לא השתחרר מהתזזית המוכרת שלו במופעים מהסוג הזה. אין לו ממש דיבור עם הקהל. אבל הוא מספיק מוכשר להוציא לפועל פרויקט לתפארת. יש לו חומר טוב. הוא ראשוני, אותנטי, יש לו שירים מצוינים יש לו הרכב טוב. הוא יוצר ממדרגה ראשונה. מעין השנסונייר של הפופ המקומי. השירים שלו הם הרבה סיפורים של זרמי מחשבות אישיים, חיפושי אהבה. אני רוצה יותר לשמוע. פחות לרקוד.
מודה ומתוודה, אהבתי אותו פעם במופע פסנתר. אבל לידר ממוקד במופע פופ, ולזכותו ייאמר שגם את הפורמט המושקע הזה הוא עושה בהכי מקצוענות בסדרה של 22 שירים. כמעט אף רגע משעמם. אין הרבה ערבים כאלה ברוק המקומי.
עברי לידר – וידאו מהמופע בהאנגר 11 ת"א
