רואים שכולם מחכים למשהו. למה בדיוק? ואולי אפשר להתנחם בינתיים ביציאה לעיר בלילה, שנותנת סיבה לשכוח מי אתה. מאור כהן, אחרי כל השנים, ההרכבים והסגנונות, הולך על שיר אווירה נוגה, לאונג' מלודי, כדי לספר על בן אדם שעדיין ממתין למשהו, ובינתיים העיר בלילה מאפשרת לך לשכוח מי הוא.

הרמוניה, לחן יפהפיים. איזו השראה הייתה על מאור, קול גבוה ומתגעגע למשהו, פשטות יפה וקסומה. אישון הלילה שלקח למחוזות מלודיים שעושים לך דג'ה וו למשהו. תערובת כזו של דונלד פייגן ופט מת'יני, אם אני מצליח לדייק באסוסיאציותי. גם ההפקה של פיטר רוט (שניגן על בס, פרקשנס וקלידים אופיר קנר בפסנתר המונד ופנדררודס) סייעה לקחת את השיר האסקפיסטי הזה למחוזות מהסוג שהתגעגעתי אליהם.

מאור כהן לילה עיר

מבר וכל מועדון/ מבית קפה או מלון/ אפשר לראות, כולם יודעים
זה במבט, בתנועה/ בקול של כל מזכירה/ אנחנו כאן עוד מחכים

ובלילה עיר/ נותנת עוד סיבה/ לשכוח מי אתה
ובלילה עיר/ הולכת אבודה/ שוכחת את עצמה

מה שנראה קל קשה/ מה שרוצים לא יוצא/ אולי זה כל מה שנשאר
שוב סיכוי אחרון/ אני יוצא באישון/ הלילה שוב קורא לי

ובלילה עיר…