כל המילים נאמרו, כל הדמעות נשפכו, והנה הוא עומד על הצוק, ממול השמש שוקעת והוא מחכה לה עד שהגלים נראים באור ירח ו… "העצב קסום"

כלומר: עצוב אך לא נורא. בהתחלה עוד התגנב החשש בגלל העמידה על הצוק, שזה משהו שמעורר דאגה, אבל כששומעים כי העצב קסום, נרגעים. הוא לא יקפוץ.

שלומי אגמון (מבית מוסיקלי, אביו חיים אגמון מנצח הגבעטרון בעבר), יקבל ממני שיעורי בית בסדנא לכתיבה יוצרת. הצירוף של דמעות, עצב, אושר. שקיעה ואור ירח לוקח לקיטש מהסוג שיכול להרוס לך עוד לפני האזנה לצלילים – פאנקיות משדרגת, קצב טוב, מנגינה שאיכשהו משמשת חצי עלה תאנה. הביצוע הקולי מוגבל (בעיקר בגבוהים – "אל תשכחי אני על הצוק מחכה"). בעיבוד הייתי מכניס בראס סקשן כדי לתת לזה יותר דרייב. בואו נמתין לשיר הבא.