פסטיבל הפסנתר מארח

יובל כספין שר משוררות

אולם ענבל מתחם סוזן דלל
4/5

 

לא הרמתי גבה. לפני איזה עשר שנים יצא לי לשמוע את יובל כספין על במה אחת עם ריקי גל ב"לוגוס" ז"ל בנחלת בנימין. חשתי אז שמקנן בו זמר, שחייב לפרוץ.

בפעם השנייה פגשתי אותו בערב פרזנטציה של עדי כהן בהאוזן השלישית. הגיע לשמוע זמרת שנקשר אליה. נפשו יוצאת לזמרות. מתחבר לצד הנשי של הטקסטים, אם ניסחתי נכון.

לא הרמתי גבה כשיובל כספין, אופנאי מבוקש, עלה לשיר שירי משוררות בפסטיבל הפסנתר.

לבוש הדור, כל מיני תליונים וקישוטים, מתרגש. הקהל קיבל מעין שירונים. מיטב המשוררות המולחנות. תרצה אתר בראש ובראשונה, רחל המשוררת, לאה גולדברג, יונה וולך, נורית זרחי, חדוה הרכבי, מרים ילן-שטקליס, דליה רביקוביץ', נעמי שמר.

כשהוא שר "אלהים שלי" ("תפילת יום הולדת") של תרצה אתר ומשה וילנסקי (היחיד, נדמה לי שלא הופיע בשירון שחולק) הבנתי שכספין מגיע לא רק ממקום של "להיות זמר". הרי הוא אינו יכול להתחרות בטונים הגבוהים המוכרים של חוה אלברשטיין בשיר הזה, אז הוא לקח את זה לכיוון התיאטרלי, שר-דיבר את השיר . ויצא לו מרגש.

כספין בא מאהבה לשירים, החיבור שלו רגשי מאוד. הוא "חי" את החומר. מזמן לא שמעתי זמר ששר קאברים מתוך התחברות רגשית ורגשנית גדולה. כספין הזכיר לי את זמרי הפופ הווקאלי של הארבעים-חמישים פרי קומו, ג'וני מתיס, טוני בנט. כספין אינו זמר ג'אז, אין לו את הפרייזינג הסווינגי הזה, אבל הוא מטפל בשירים שהוא בוחר באהבה גדולה, כמעט מתנה עימם אהבים.

האם הבחירה הזו באמת מבטאת "הצד הנשי" של הכותבות? נכון ש"בלדה לאישה" נוגע יותר בעולמה האישי הקודר של תרצה אתר, אבל "ארץ להד"ם" של נעמי שמר לא מזוהה דווקא עם "צד נשי" כלשהו.

מה שהתקבל הוא ערב שירי משוררות ללא איזשהו לייטמוטיב. כספין רצה תחילה להעלות ערב שירים של תרצה אתר אחרי שהתברר לו שבנה של תרצה, נתן סלור, כבר רץ עם ערב שירים של אמו – החליט ללכת על ערב משוררות. הבחירה לא העמיקה עד כדי כך – שכספין הקפיד על "הצד הנשי", אבל אין ספק ש"סוזי דולצינאה" של דליה רביקוביץ אומר דברים בקונטקסט הנשי, גם "תפילת יום הולדת" אבל לא "ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג וגם לא "אני גיטרה" של נעמי שמר המזוהה עם בני אמדורסקי. ככה שבחירת השירים בסופו של דבר לא נבעה דווקא מקונטקסט נשי – אלא בעיקר – מאהבותיו האישיות-תחושתיות של כספין, וכנ"ל האינטרפרטציות שהיו בעיקרן תחושתיות, "כנרת" של רחל ונעמי שמר, "זה הגשם" ליונה וולך, "בלדה לאשה" של תרצה אתר ומשה וילנסקי, הביצוע המוצלח ביותר בערב.

העיבודים וההפקה המוסיקלית של אמיר ברנד שדרגו לכספין את הערב, בסגנון קברטי עשיר, שירת אותו ואת השירים. צל"ש לברנד.

יכול להיות שזמרים מחציני הבעה ורוויי פאתוס כמו כספין הוא זן נכחד מן העולם, וזה אולי היתרון הגדול שלו. 

אמיר ברנד: פסנתר, קלידים, ניהול אומנותי. אורן בן אבי: סקסופונים. אור ברקת: קונטרבס. יואב פינקלמן: כלי הקשה. זמרת אורחת: עדי כהן.

שירים: שיר לערב חג, סוזי דולצינאה, טעות, זה הגשם, שבע, ערב מול גלעד, סוס מעץ, תפילת יום הולדת, כנרת, בארץ להד"ם, נתפייסה (דואט עם עדי כהן), בלדה לאשה, אני גיטרה

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. כל מילה בסלע!
    פרגון אדיר ליובל המקסים, המשקיען שמקפיד בפרטים הקטנים ולכל המלווים המשובחים עם העיבודים הנפלאים והליווי הנהדר של אמיר ברנד.
    המופע היה בעיני נפלא, נהדר, מרגש ומענג
    תודה על ערב קסום
    ממתינה לערבים נוספים שכאלה
    שרי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות