שרית אמיתי הראל שרה על היחס האמביוולנטי למדינה אליה היא חוזרת במטוס היחיד בעולם בו כולם מוחאים כפיים. שיר על עם שבוטח בשם ש"הוא בכלל לא אשם, עסוק באיזו מסיבה בעיר שותה ומעשן". שרית הלכה על זרם מחשבות לא מבוקר שלא מצליח להיות ממוקד. קולו של דורי בן זאב פותח ב"כאן צוות המטוס מאחל לכם טיסה נעימה", ההמשך הוא היפ-הופ מתוזמר פאנקי שמנסה להעביר תובנה שנעה בין פינטוז על "ארצי מולדתי" ובין דברים שאומרת שרית על אלהים.
קורטוב הקלילות ההומוריסטית של דורי בן זאב מתקשה להשתלב, ובסופו של דבר לא ברור מה רצתה שרית אמיתי להגיד. צוחקת, בוכה? הסגנון ריתם נ' בלוז פאנקי מנסה להעניק למילים מסגרת קברטית תוססת, אבל כאן גם טמונה הבעיה של השיר – בטקסט והמוסיקה לא ממש מצליחה להעניק לו מימד או ערך מוסף.