ההופעה

עלמה זהר

זאפה ת"א
4/5

אסף אילון – גיטרות, דן אילון – בס, דן סיוון – קלידים, ערן פורת – תופים, אייל יחיאלי – חצוצרה, גלעד בן לייש – גיטרות, מיכאל גריילסאמר – כינור. הפקה: לב העולם הפקות.

 

שירים: גלות בבל, דע, לילה בנפרד, שמיים אפריקאים, דרפור, אושר, המופלאה בנשים, 40 מעלות, עם הגב, יאללה בואי, אשתי היקרה, אגוטריפ, אין עליך, אחרי הנפילה, שיר לכת. הדרן: מאוחר מדי, מיגל.

 

עלמה זהר היא הפתעה או חידה. אין לה להיטי ענק, שוברי סלולר, היא גם אינה זמרת של ביצועים מחלצי קריאות התפעלות. שמתי דיסק במכונית, ועברה עלי שעה שאנטית נעימה בין הרמזורים עד שהגעתי לזאפה, שירים כתובים היטב, חוויות אישיות שמוגשות אותנטי. אבל מה עם איזו סערת רגשות קטנה שלא לדבר על ריגוש גדול שיעבור עלי? – זה לא קורה, ושאלתי את עצמי איפה טעיתי. האמנתי שאקבל את התשובה בהופעה שלה.

אנחנו במועדון, ושוב הפתעה: זאפה מפוצץ באמצע השבוע. ועכשיו, אני כבר חושב – טעית בגדול. ההופעה תוכיח את זה. שאגש מיד לשורה האחרונה? – אחרי 15 שירים, שני שירים חדשים ו"מיגל" המדליק – עדיין אני שואל איפה טעיתי. אז על מה אני מדבר?

 לפני שאני מדבר, בואו נלך על תיאור קצר של עולמה המוסיקלי של עלמה זהר. עלמה זהר יוצאת למעין מסע אישי של שירים והגיגים. שמחברים בין פסוקים מוכרים מהמקורות, סיפורים אישיים ממסעותיה ומוסיקת עולם הנשענת חזק על גרוב-אפרו-הרגאיי והקאריבי. עלמה זהר היא התרמילאית שמנסה לחבר בין סיפורים אישיים, תובנות חיים פשוטות, מוסרי השכל בסיסיים ("דע מי אתה"), שעטנז מוסיקלי, שלוקח המקורות ומחבר לאפריקה.

שאלתי עצמי במהלך הערב: מה היא הייתה עושה בלי ההרכב הזה שמזיז את השירים ומחבר אותם להוויה שלה, שמהותה – חיפוש עצמי בתוך האירועים שהיא חוותה.  
כבר הענקתי  בביקורת על הדיסק צל"ש לאסף אילון, שעשה לה עיבודים והפקה מוסיקלית, אילון, כתבתי, הוציא מהשירים של עלמה את המיטב, חיבר אותה עם כל הגרוב האפריקני לצליל של האולפן העכשווי.

אמרתי את הדברים על רקע מנעד קולי לא מרשים של זהר, גם אוצר מנגינות האולטימטיביות די מאכזב, ואני מדבר על שירים מדליקים כמו "המופלאה בנשים", "אחרי הנפילה". מצד שני, עלמה מצליחה לשקף את עולמה-עלמה בפשטות יפה, לשרטט קווים שיוצאים מאשה שחוותה עולם של סטוצים, אהבות, נופים משתנים, סיפורים ורשמי מסעות המתנקזים למסיבת אפרו לייט, בקווים מלודיים נינוחים, בטונים כמעט אחידים, בשילובים של עברית ואנגלית, גם הומור פה ושם ("מיגל")

נו, אז איפה הבעיה? עלמה היא זמרת-מספרת שכמעט אינה מערבת תחושות בשירה שלה. הביצועים שלה קצת Flat, רילקסיים, לא שחוק ולא דמע, חמימה ונעימה, אבל אינה מגיעה למקומות האלה שמייצרים את הריגושים הגדולים. ובאמת, מה עלמה זהר הייתה עושה ללא ההרכב  המצוין שמשדרג לה במגוון סגנונות. ועדיין זה אינו מוריד מהאיכויות שלה כזמרת הנישאת על מוסיקת פופ-אתנית פשוטה – שמגיעה מאמת אישית, מהיכולת לתרגם את החוויות שלה  לסיפור מוסיקלי אותנטי.  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות