ביי ביי לאב. ביי ביי הפינס. אני מאזין לעודד ברטלר ומתגעגע להאחים אברלי מהסיקסטיז. ברטלר מנפנף שלום לאהבה. מה הבעיה? הוא אינו רוצה עוד באהבה כפויה, מתאים לו יותר שלווה, או למעשה להעלם. לפי הטקסט של ברטלר, לא הייתי פוסל את האפשרות. הבית הראשון שמתחיל ב"שלום לאהבה שלום לך אהובה" ומסתיים ב"מחפש קצת שלווה" הוא נאמר "בסדר' לטקסט מולחן, אבל עד כאן. ההמשך – מביך. "אני יודע, לכל אדם יש מטרות, אחת מהן היא לאהוב, אך כיוון שלנו אין את עץ הדעת (דווקא, בעוונותינו, טעמנו ממנו. מכאן התחילו כל הבלגנים  – י.ח.) לא יודעים מה רע מה טוב… הוי. איך הסתבכת ברטלר בהרצאות מיותרות. איך סטית מהפשטות של הפתיחה לסרבול כזה עם שאלות של מה רע ומה טוב ועץ הדעת. הלחן והעיבוד המלו-הרמוני-רוקי איכשהו עולים כיתה, אבל הדיקציה, הביצוע נשארים כיתה.