כינו אותו הג’וקר של הרוקנ’רול הישראלי. בשנים שעברו מאז פרצה "זקני צפת" עשה כהן מאמצים מיוחדים לצאת מהתדמית הפרועה של ראשית דרכו ולהוכיח שהוא כבר לא ילד אבל בהחלט נשאר לו הפלא. ילד בטח לא. הוא כמו שאומרים "ניסה הכל", גם להיות פרנק סינטרה ודין מרטין. גם לטעום משארל בודלר, אחד המשוררים הצרפתים החשובים. גם להוציא דיסק שנמכר "באופן פרטי" לקהל בהופעות. פרפורמר מעולה,איש מצחיק. לא צפוי, ונשאר צעיר בלב,שובב בנשמה, בהומור, זרוק מסוגנן, ואדם שגילה שהעולם לא מתחיל ונגמר ברוקנ’רול.
זהו דיסק אוסף מובהק. כהן בא לומר: הנה הדברים שעשיתי עד היום, זוהי רשימת המצאי. זה אני. זוהי תעודת הזיהוי שלי. האם אחרי האזנה ל-37 שירים אפשר לומר שכהן החליף זהויות? כן, אבל הייתי מנסח את זה כך: כמעט כמו שחקן, וכהן הוא שחקן בנשמה, בחר לעצמו תפקידים כמוסיקאי וכפרפורמר, ובמסגרת הבחירות המגוונות – שינה זהויות וסגנונות. הלך מן הקל אל הכבד, מן הכבד אל הקל, מהפופ לג'אז ולרוק. שיר משוררים, קאברים. רוק כזה ורוק אחר. גחמה והברקה. זו מן הסתם הסיבה שאלבום אוסף מהסוג הזה – מתאים למאור כהן, כי הצהרת הכוונות האומנותית שלו נכון להיום אינה מתמקדת בסגנון מסוים אלא במגוון, באסופה, בלקט שנצבר.
פניו הרבות: שירים מ"טוב לנו ביחד" מ-1999 כמו "הכי יפה בעולם", המיוחד במנגינתו. קאברים כמו "שיר של יום חולין" מהדיסק "עבודה עברית 2008", רצינותו הפיוטית ב"החוזר" וב"אם נשובה אלי" לשארל בודלר מהדיסק "פרחי רע – מאור כהן שר בודלר" (2005), מושר רך וסיפורי בנוסח המיוסיקאל, "שישי שבת" של זקני צפת – פופ פורץ דרך, "מה ידוע על היום הזה" מתוך "טוב לנו יחד" – אקוסטי מלודי יפהפה, "רגע לפני" – אפרו קאריבי מחויך, שיר מרקיד שמזכיר בקטע אחד את "כוורת" כשהתזמור מנסה לסחוב לכיוונים פולקלוריים עליזים, "רק אל תלכי" של זקני צפת 2 1994 – ברוח להקות הפופ של הסיקסטיז, "השכן" רוק הומוריסטי במבטא אידישאי מתוך זקני צפת 2, צליל לוקאלי נוסח אריק איינשטיין וקלפטר – בקאבר "בוקר טוב אמיר', הרוק המטאל-דציבלי צרחני של "רן הקברן" ו"רון מאוהב" והרוקאבילי ששל "לנגר" המסעיר מ"רק בהופעות", מהדורה מוגבלת לקהל בהופעותיו (2004), אוונגרד הרוק ההזוי פסיכודלי של "חזיר היבלות", גרסת הפאנק (Punk) ל"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" של שלום חנוך – מהאלבום של זקני צפת 1992, הגראנג' הצורמני של Carol בביצוע "הזבובים" בקריצה בולטת לביטלס בשירה ובליווי, הקלאסיות הג'אזית של "איזה אחלה עולם" בדואט עם גידי גוב ("שירים מלילה גוב 1995) הרוק הדאנסי פאנקיי המזיז של "למה? אני אוהב אותך" שנכתב במיוחד ל"דיסקגרפי", ההשתטות של "זה נכון" מ"תן לי שלאגר" של זקני צפת 1995 – אלבום מוזר, ממזרי, קורץ עין. והשחילו גם קטעי נונסנס שהעלו כמו שאומרים בת צחוק על שפתותי.
מהמועדפים שלי: להקת הבליינים – "שוביניסט" שלו ושל אורן לוטנברג – רוק מידטמפו תחושתי נוגה על מצב בינו-בינה אובססיבי מתוך "שירים של מלחמות' בעיבוד אלקטרו-אתני שהיום נשמע חדשנות נועזת, גם העיבוד האוריינטאלי ל"הכל יכול" (2003) "לילה בעיר" – שנכתב במיוחד לאוסף, הברקה, לטעמי אחד השירים היפים ששמעתי לא רק בשנה האחרונה.
אולי היוצר-זמר הכי אקלקטי במוסיקה המקומית, מתעתע, מפתיע. השילוב של חופשי ובדרך כלל מאושר, ולא עושה חשבון לאף אחד. ויש פה לא מעט שירים ששווים רפיט בשלט.
