דורון שפר, קול גבוה, סטייל פולק סינגר אמריקני, מנסה לומר משהו וכמעט לא אומר דבר: "התקווה לעשות החלטות נכונות/ ללמוד מהחלטות שגויות/ לאהוב את חיי ואת סובבי/ להיות שליו ואחד עם העולם". ארבע שורות שנשמעות כמו הצהרה סתמית על ניסיון להגשים מצב של להיות מרוצה ומסופק, אלא ששום דבר לא נדבק , והטקסט על תקוות ומשאלות נטול נימה אישית, כללי ופשטני, למעשה, רשימת מצאי של ציפיות מהחיים, עם איזה משפט שמנסה להעניק לכל העניין מימד פילוסופי שמעמיד "עולם לא ישר ולא עגול שסובב לבד" – מול האני הבודד שנמצא/ חולם בתוכו. צליל אקוסטי, קצב מידטמפו, סלסול אוריינטאלי. שירת נה-נה-נה. כל אלה אינם מצליחים לחלחל ולייצר ריגוש. עדיפה פשטות אישית על פשטנות מסורבלת, ובטח לא הרצאות נטולות אישיות כמו "התקווה ל…"
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
שיר מדהים ואמיתי. אהבתי מאד את הכנות ואת האופטימיות. עיבוד כייפי. אהבתי!!!!