האוסף של "אדמה" מוגדר "ים תיכוני", מה שמאפשר התפרשות רחבת ידיים על מסורות ותרבויות. מסענו מתחיל בלדינו היהודי-ספרדי (יסמין לוי, ג'וליה ליאון), עובר דרך הפרסי (החלילן והזמר הבלעדי – אמיר שהסאר) מגיע אל הטורקי (עומר פארוק טקבילק) שירה וכינור צועניים ממחוזות יוגוסלביה (מנטש), התזמורת הערבית מנצרת, מוסיקה מקומית של מארק אליהו וקם ראפ ערבי של Saz מרמלה. ועד רה רמיקס עכשווי של J.Viewz לשיר של יסמין לוי. נדמה לי שמשבצת "מוסיקת העולם" מאפשרת כיום פלורליזם רב אולי מדי לא רק של מסורות עממיות, אלא – כמו במקרה הזה – פתיחות לסגנונות ולהפקות עכשוויות, מה שיוצר מישמש של ממש. אוריינטאליות אקזוטית, בלקניות צוענית, ספרדיות יהודית.

דוגמאות לצבעים השונים: "אירמה קרו" של יסמין לוי, שיר לדינו יפהפה בקול התשוקה הענוג מגיע מהאלבום Mano Suaveומ"טורוס" מתוך האלבום Tree of Patience מצטרפים לעומר פארוק טקבילק הנגנים ממוצא ארמני ארטו טנקבוצ'יאן וארה דינקג'יאן, חסן איסקוט. שתי דוגמיות הסאונד מופיעות מטה, ובשורה התחתונה – אוסף מקרי של קטעי מוסיקה יפים שאיכשהו נקשרו לים התיכון.