ענת סגל יוצאת בהכרזה. אני עומדת איתנה, לא מוותרת, אעמוד איתנה כמו סלע. ו"איך תשמע את קולי אם אהיה בשקט". לא ברור למי מופנה המסר רוצה לומר לו, לעולם. כולם (כולם כולם? אפשר, ענת להימנע מהכללות) אומרים לה שהיא בסרט, יענו מנותקת, אבל "לפחות הוא שלי", ובכלל, בעולם של אנשים שטוחים – "מזל שיש לי אותי". ו"יש לי יופי עמוק בלב" מול הכיעור.
אם כבר הוזכרה המילה שטחיות, הייתי אומר לענת סגל: היזהרי, כי גם הטקסט שלך לא הכי מעמיק. נשמע איזו התרסה נגד כלום. מרד נעורים בנוסח כל העולם נגדי ואני לא אתן לו לנצח. הניגודים בשיר בין טוב לרע, בין חושך לאור תפורים בתפרים גסים. מתאים לנערה מתבגרת שרואה את העולם רק בשחור לבן. המוסיקה דראם אנד בס, קצביות מידטמפו, עוצמה דרמטית, מנגינה ומיקס שמשדרגים, אבל כל זה לא מחזיק את היומרה של הזמרת (אשת פרסום, מרצה במכללה למנהל ובעלת טור בעיתון כלכלי) להגיד דברים "חשובים" על עצמה.
תגובה אחת
אני לא מסכים עם המבקר.
השיר מקסים בעיניי.