תמי ענבר חוזרת לאורך השיר על המשפט "זה לא עבד בינינו" (מי היה מאמין שהפועל "עבד" ישמש לתיאור יחסי בינו-בינה) – כאילו זה המשפט הכי חשוב שיש להגיד על היחסים ביניהם. הייתה שם אמנם רומנטיקה ענקית, אבל הוא פשוט הלך, נעלם והשאיר לב ש"מתפוצץ כמו זיקוקי דינור" – אם כי כלפי חוץ היא משחקת אותה כאילו כלום – כמי "שטוב לי".
אין לי שום בעיה שיכתבו מיליון שירים חדשים על טראומת משבר האהבה, הבעיה היא שזמרים משרבטים טקסטים בקלות בלתי נסבלת. לא כל סינגר הוא גם סינגר-סונגרייטר מושלם. לא כל מלחין משובח הוא גם תמלילן/פזמונאי/משורר מעולה. יחסים ש"לא עובדים" מובילים גם לטקסט ש"לא עובד".
קול האלט של תמי ענבר מצליח להעביר את התחושה. העיבוד של אמיתי אשר מוסיף אלמנטים משדרגים. השיר מבוצע במקצב רוק מידטמפו, מעבר יפה לבית החוזר (מנגינה יפה). אהבתי את המעבר-אתנחתא הטנגואי שמוציא לחלוטין את השיר מהקונטקסט המוסיקלי שלו – עם קולות אפרו הזויים + צליל מיתרים הרמוני. "התפרעות" קלה ומועילה של אשר. הקשבתי גם ל"תאילנד", הקטע השני בדיסק – המוגדר "נעימה" בשילוב של משפט בעברית ומלל בצרפתית. רומנטיקה? – זוהי רומנטיקה. מתחברת העברית לצרפתית, ורומנטיקה, מה לעשות, היא עדיין יותר פריז מאשר תל-אביב.
