אור שמש מוחלט

עמנואל

הוצאה עצמאית
3/5

את עמנואל (ללא שם משפחה) טוב לי לקרוא. ללא מוסיקה. יש לו יותר משני שירים מצוינים בדיסק הזה. אבל כשזה מגיע למוסיקה – הטקסטים לעיתים "בורחים לי"

הבשורה הטובה קיימת בשירים כמו "שחרית" ו"קח עוד נשימה" שמסיימים את הדיסק.

 

ואני בתוכך, כמו בארץ אחרת

ואני שוקע בך ונעלם

ומעל הבתים כל שומרי הלילה

שולחים ברכת פריון על העולם. (בית אחרון של "שחרית")

 

שיר ארוטי שמצליח להעביר סערת המגע בינו ובינה מבלי להיכנס לתיאורים פלסטיים באמצעות תמונות סוריאליסטיות של האהובה – "שדה אדומה שהפכה לבת מלך, שצחוקה מתגלגל מרעיד שוכני שמיים"

 

"קח עוד נשימה

בוא תתחיל ללכת

בוא תכבוש עוד עמק, עוד פסגה.

 

הנה המקום

והנה באה רוח

אם תגע עכשיו

אולי תדע".

 

שיר שמסתיים במשפט "אל תשכח להשתנות". למעשה מעין מונולוג של אתגור עצמי שאמר תמצה את החיים האלה  – החל בנשימה ועד מציאת כוכב מאיר אחד.

 

עמנואל כותב שירה מרגשת. גם המבחר בדיסק מעיד על אהבתו לשירה, משוררים וטקסטים מקראיים. פרט לשירים שלו, בחר עמנואל לשיר שירים של נתן זך ("רגע אחד"), יונתן רטוש ("לפי חרב", "קץ"), דוד אבידן ("הרחובות ממריאים לאט") . עמנואל בחר גם להלחין טקסטים מהמקורות – שיר השירים ("איתי מלבנון כלה")

 

כאן נעבור לבשורה הפחות טובה: לא כל שיר ראוי להלחנה. יש שירים שמוטב שיישארו על הדף. כאשר לחן וביצוע אינם מצליחים להעניק מימד/ערך מוסף לשיר – חבל"ז. לא זך ולא רטוש יצאו נשכרים מהאלבום הזה. "קץ" של רטוש פשוט לא יכול ללכת ברוקנ'רול. גם הקצב של "הרחובות ממריאים לאט" לא מאפשר לטקסט של אבידן להמריא. "קריאה להתעורר" עפ"י בראשית ב' במקצב מידטמפו – אנמי מלודית.

לעומת זאת כשעמנואל שר "ארבע קירות ותקרה" ("פתאום בא לי אותך אשה נשואה/ פתאום ארבע קירות ותקרה") זה כבר הטרובדור ששר את שיריו בפשטות יפה –  העיבוד אינו מכביד על הטקסט, וגם הסיום עתיר הדציבלים הוא בקונטקסט של השיר. (מוסיקלית, השיר הטוב ביותר בדיסק – דוגמית למטה) אגב, קיר זה זכר. מדוע משתמש עימנואל ב"ארבע" קירות?! שגיאה מכוונת?

עם זאת, עמנואל כזמר מבצע אינו מתחבר עם רוק ודציבלים, וזה לעיתים בעוכריו. את "באר בשדה" הוא ניסה להפוך לראפ פאנקי עם עיטורי סול קוליים.. לא עובד. לראפ מתאימים טקסטים מסוג אחר. זה לא יכול להיות סתם ככה ריתם נ' בלוז.

במקום שעמנואל מצליח כמשורר – הוא אינו מתרומם מוסיקלית, בעיקר בלחנים,  גם בביצועים. מסקנה: לא כל מי שהוא משורר הוא גם סינגר-סונגרייטר.

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן