"חוגגים 30", קורא שלמה בר לסדרת ההופעות החדשה שלו ושל הברירה הטבעית. נדמה כי שלמה בר מודל 2009 הוא בהחלט סוג של חגיגה לקהל. נזכרתי בהופעה של עמיר בניון בזאפה התל-אביבית. כמו בניון, גם שלמה בר נפתח בקונספט של "וואללה, הקהל בא להקשיב, להתרגש יחד איתך, אז תחזיר לו בגדול".
וכמו אצל בניון, גם אצל בר, לא מדובר בהחנפות. זה סוג של נתינה עם אותם חומרים מובחרים שנבחרו הכי נכון מהמבחר הגדול להופעה חיה, מעובדים ככה שילהיבו ויסחפו. לשלמה בר לקח לא מעט שנים כדי להגיע לתובנה הזו של קבלה ונתינה באופן בלתי אמצעי, חם מתחשב. והערב הזה ממוקד בנתינה.
שלמה בר מחובר היום לקהל – בפשטות העממית שלו, אבל בלי לוותר על איכויות שאפיינו את המוסיקה שלו לאורך כל השנים האלו – הפיוט שנוגע במקורות, הטקסטים הצרופים האלה, עממיות ומיסטיות, וגם החיבור למוסיקה הישראלית המקורית ל"זמר נוגה", ל"שחרחורת", ל"אלי אלי".
"חוגגים" בערב הזה היה לא רק ציון שלושים שנות להקה (שלמה צחק כשאמר שהיא אפילו מבוגרת יותר, כמו אישה, שאינה מגלה את גילה האמיתי) אלא במשמעות הפשוטה של – משתתפים בחגיגה מוסיקלית שמגיעה מנשמה גדולה שמחוברת בשתי ידיה לדרבוקה, כלי נגינה ים-תיכוני עממי, מקצבים פשוטים, אבל מה שבר מצליח להוציא מהדרבוקה הזו בשתי ידיו – מעטים מסוגלים, אם בכלל. אצל בר הדרבוקה הופכת מכונת תופים. מי שלא שמע את שלמה בר מקיש על דרבוקה,לא שמע דרבוקה. משהו שעובר מהראש לידיים ולכל הלהקה מאחוריו ומצדדיו, וכמובן לקהל.
החיבור הזה אל הקהל הולך, כאמור, עם פתיחות גדולה. בסדרת ה"חגיגות" מארחים בר והברירה מוסיקאים ויוצרים. לא בטוח שלפני 10 שנים, שלמה בר היה מזמין לבמה את הרוקר ברי סחרוף. הפעם זה קרה. ברי עלה לדואטים אחדים באמצע המופע וחזר לקראת הסיום. נדמה לי שלא סתם בחר בו שלמה בר. ברי סחרוף של השנים האחרונות אינו משחק אותה רק רוקר מנוטרל מסביבתו התרבותית. שמעתי אותו , למשל, בהופעה משותפת עם דניאל זמיר. אוזניו כרויות, הוא חש את הוויה המוסיקלית ויודע לחבור למוסיקה ים תיכונית, לשיתופי פעולה מקוריים. אני אומר את זה דווקא על ברי סחרוף, כי גם בחלומות המוטרפים ביותר שלי אני לא יכול לראות למשל, את רמי פורטיס, עמיתו של ברי לקריירה משותפת ארוכה, חובר לשלמה בר. אצל ברי זה קורה. גם אצלו זה סוג של פתיחות. אגב: היה חיבור טוב מאוד בין בר לברי. ("מונסון", "עננים נמוכים", "כמה יוסי", "שחרחורת")
הרבה ריגושים: שלמה בר מפעיל קהל לתפילה ב"הללויה". תחושת הצחיחות הדרמטית שמגיעה מ"מדבר מדבר" (שיר נפלא), הנגיעה בבריאה ב"עירום ועריה". ועדיין "ילדים זה שמחה" שמקים את הגברת בשולחן ממולי לפזז, הגם שלא בטוח שהיא ירדה אל האירוניה שבשיר. מבחינתה – שמחה זו שמחה. ואצל שלמה בר והברירה הטבעית – יש היום שמחה, שמגיעה ממקומות של נתינה ופתיחות גדולה.
שלמה בר: דרבוקה, יעל אופנבך: כלי הקשה, אילן בן עמי – גיטרה, ניר סרוסי – כינור, מנשה ששון: סנטור פרסי, אלדד – בס
שירים: שחר אבקשך, ערום ועריה, זמר נוגה, כפר טודרא, תפילה, חתונה מרוקאית, עם ברי סחרוף – מונסון, עננים נמוכים, כמה יוסי, אדמת צהריים, עוד חוזר הניגון, ובהמשך – אדיר הוא, מדבר מדבר, שרשרת תימנית, הללויה, שער פתח דודי, שחרחורת, סעדה ילדים, אלי אלי.
וידאו: שלמה בר והברירה הטבעית – חוגגים 30
