שיר מתחיל במצוקה של מחסור במילים. הרי כתבו כבר על הכל  – "על כאב וגם על עצב/עם או בלי חרוז  מתאים",  והנה זה קורה גם לצמד עם כמעט 40 שנות מוסיקה ביחד, שמחפש בנרות שיר חדש לחידוש מסע הופעות שמתגלגל בדרכים און-אנד-אופ כמספר שנות קיומו.

מתוך המצוקה הזו – כתבו כספי את גרוניך שיר שכותרתו אומרת – אין מה לעשות. כשספרי שירה, משוררים וכותבים אחרים אינם באים לעזרתך – כתוב בעצמך את מצוקתך. "לא ידענו מה לכתוב אז חיפשנו משהו טוב/ פקס שלחנו זה לזה/ ומלמלנו זה לא זה…"

ובאמצעות המצוקה מטפטפים ביקורת אפרופו תרבות עכשווית לעומת התרבות של פעם ש"אותה קברו מזמן", וגם מתייחסים לכוכב הנולד – "אס אם אסים לא בחרו בנו/ בתחרויות זולות/ ולכן, בהם אין טעם/ לנסות להתחרות/כי אנחנו לא צעירים/עם שרירים מפותחים/ שללא כל כישרון/ את הרייטינג מבטיחים". והשיר מסתיים  ב"אני אמשיך באלתורים (שלמה). ואני בבוסה נובה (מתי)/ וישליכו לעברנו/ מטבעות אל תוך הכובע".

אז ככה: יש אכן תחושה שמצוקת המילים גרמה לטקסט הזה לראות אור, אבל הייתי מסכם את  הטקסט ה"מציל" במשפט:  מזלם הוא שהם מוסיקאים. ועוד מזל קטן: שהשיר נעשה בקריצת עין. דואט נעים ונחמד לשעת מצוקה, שאינו מדגדג את פסגות היצירה של שניהם.