החלון

אבי בללי, יהודית רביץ

מילים: דליה רביקוביץ לחן: אבי בללי. עיבודים והפקה מוסיקלית: בללי, ירקוני, לוטרינגר
4/5

ושוב תישאל השאלה – למה להלחין שירים שלא נכתבו להלחנה. או: למה להיכנס לנתיב השירי של משורר או משוררת שלא התכוונו שצלילים יעטרו את מילותיהם. במקרה הזה – שיר שאבי בללי, מלחין אקלקטי (רוק, מוסיקה למחול, פסי קול לסרטים) בחר ממבחר שיריה של דליה רביקוביץ' במסגרת פרויקט שהוא נטל על עצמו – להלחין מבחר משיריה.

רביקוביץ יוצאת מתחושה קודרת: "מה כבר עשיתי/ אני שנים לא עשיתי כלום/ אני רק הסתכלתי בחלון",  כתבה המשוררת וחשפה סיטואציה מתמשכת של מי שמסתפקת בהתבוננות פסיבית על מה שמתרחש מחוץ לביתה. העונות מתחלפות, הפריחות משתנות – משהו שחוזר על עצמו, אלא שדרך הסיטואציה הזו (של ההתבוננות) נחשף עצב עמוק – כי ההתבוננות אינה מעוררת בדוברת שום התרגשות, נשארת פסיבית ("אני רק הסתכלתי בחלון", "אני שנים לא עשיתי כלום")

בללי צירף את יהודית רביץ לביצוע השיר הזה,  מעין ואלס, מנגינה ייחודית, עצובה אך גם מלטפת, קולות שמצטרפים להרמוניה יפה, אם כי התחושה היא שהם נעים על מסלול שאינו פוגש את עומק תוגתה של המשוררת. מבחינה זו, האינטרפרטציה של רביץ – מתקרבת יותר למהות של השיר. משחק הקולות בחלק השלישי של השיר הוא הברקה  מחויכת שמעניקה לשיר זווית אחרת. בסיום השיר שומעים את קולה של המשוררת עצמה  (שנמצאה ללא רוח חיים בדירתה באוגוסט 2005) מתוך השיר "הבגד", ומתברר כי הקול הזה חזק יותר מכל לחן.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. יפה. אבל אני נוטה להסכים איתך, יוסי- אם להלחין שיר משוררים, רצוי שיהיה טקסט מתאים. זה לא כל כך מתאים. הרבה "קיפופים" למנגינה בגלל משקל משתנה. אבל יפה בכל זאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות