ההופעה

אריק ברמן

זאפה ת"א
5/5

נגנים: אודי קראוס – תופים וכלי הקשה, אייל הלר – פסנתר וגיטרה אקוסטית, דקל טוביה – בס, אבנר קלמר – כינור, מאיה בלזיצמן – צ'לו, עופר שקלארסקי – גיטרה חשמלית

שירים: אם את נופלת, מה עוד ביקשת, שיר ליעל, ילד מדהים, בינונימי, עץ, ג'וני, שער 6, הגשמה עצמית, שמות, שש אפס, זה לא שאני אור, זה בסדר אמא (בוב דילן), את טעם נרכש, סיגריה, המתוקות האחרונות, הבחורה עם החתולים, יום חדש נפלא.

"רק עוד דקה עם המסמר, האמת חשוב שתיאמר:
נהייתי בן-אדם קטן, צר וקר וציניקן,
פסימיסט, מטריאליסט, שיינקין-אבן-גבירוליסט,
תפוח אדמה ספתי מול הקולנוע הביתי.
קנאי לאור ההצלחה, אדיש לחום המשפחה,
מי ייתן ואלוהים ינוח את הנשמה שלי"

ברמן מתיישב מול השולחן הקדמי בזאפה, הטון שלו מתקדר, הוא פותח בשיר מאוד נוגה ולא ציני שמספר משבר נפשי בגין חוסר השראה.
"ואלה שמות המחשבות אשר בעצב נכתבות/ אחרי תקופה בת חודשיים בה לא הרגשת כלום/ עד שמאחורי זכוכית כפולה ב-16 בינואר/ הבנת איך אתה לאט הופך למישהו זר כמעט/ ואולי אפשר עוד להתחרט ..? להחשיך את הקברט/ להיעצר בדלת עוד שנייה ולרכב לעבר השקיעה"
הופתעתי: לא שמעתי ממנו טון כה עגמומי ונואש בעבר. כמו שאומר אחד המשפטים – "היישר מתוך הלב". גם העיבוד לוקח את השיר לקוטב העיצבון. ומה לעשות: המינור היפה הזה פורט על נימי הרגש.
אמנים כאריק ברמן אינם מחשיכים את הקברט, כי מהותם בהתעסקות בעצמם, בלהפיח חיים בהצגה האישית, לשתף באובססיות, ב"הגשמה העצמית" (שם אחד משיריו בדיסק החדש)
פעם ראשונה שאני מבלה עם האובססיות שלו בילוי די ארוך של כשעתיים עם הפסקה, ויש בשורה: מה שפעם נשמע באוזני התייפייפות אובססיוויות רגשנית ומביכה על יחסים – הופך בערב הזה קברט, מגוון, ייחודי, עשיר מוסיקלית. אין ספק: ברמן הוא היום אמן בשל יותר, מהודק יותר.
ממשיך בסיפוריו העוקצניים על יחסים עם נשים, במוסיקה שמותחת קשת סגנונית מרוק, קאונטרי, אירי ועד ים-תיכוני עם עיבודים עשירים.
בצרפתית קוראים לו שנסונייר. וברמן הוא שנסונייר, תרצו מעין שילוב של ליאונרד כהן מאיר אריאל, משהו מברסנס, מנסה לדייק בהעברת זרם מחשבותיו וסיפוריו מהפינות המוארות והאפלוליות שבו.

סרקזם: "שיר ליעל 34#" על היעליות השגרתיות שהיו בחייו. זו שקיימת וזו שאינה קיימת. "יעל" כמשל ליחסו למין הנשי. הטון עגמומי מאוד. האווירה בלוזית. על יעל ש"שומרת על הגזרה טוב יותר מכול כוחותינו בצפון"
אחרי הבלוז מגיע בלוגראס צוהל, צליל כינור ובנג'ו, סוג אחר של הומור סרקסטי על יחסים ותוצאותיהם. המוטו: "יכול היה להיות לכם ילד מדהים". כאילו פסגת האושר בחיים – זה לעשות ילדים, והנה, אומר ברמן, "מתישהו תביני… שיכול הרי להיות לנו ילד מדהים עם הפנים שלך ועם השכל שלך"… אריק עושה מזה דרמה צינית סוערת בקצב פולק אמריקני מושפע מוסיקה אירית, כמו רוצה לומר – המדהים שלך הוא ההלם שלי.
גם "עץ" נוגע ביחסי הבינו בינה. והפעם קנאתו על רקע בקשתה לפנות את הדירה. "כמה שפחות זמן עד שתעזוב, כך ייטב לשנינו היא אמרה" והוא: "הלוואי והייתי עץ, עומד כאן בשדרה/ הייתי מסתכל עלייך כשהיית יוצאת לעבודה/ הייתי עץ משיר עלי בסתיו או סתם בכל עונה אחרת/ כשהיית חוזרת עם בחור אחד הביתה יד ביד".
טעם יווני ים תיכוני עם ניחוח שנסון צרפתי מגיע עם "את טעם נרכש", ושוב הטון הלעגני משהו – "כמו בירה, כמו סיגריות, כמו קפה … את נכנסת אל הדם ואין לך כוונות לצאת"
ברמן הביא את העושר המוסיקלי שבדיסק לבמה, לקח מאוד ברצינות את ערב ההשקה של הדיסק השני שחבר לשיריו הקודמים (מה עוד ביקשת, בינונימי, ג'וני, זה לא שאני אור, המתוקות האחרונות, יום חדש נפלא) כולל תרגום ופרשנות לשירו של בוב דילן "זה בסדר אמא". והנה, יש לסטורי טלר הזה מופע אותנטי מסוגנן, באוריינטציה מוסיקלית אקלקטית עשירת תזמורים, באווירת קברט מרתקת.

.

יוני בלוך , מארח את אריק ברמן

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. הופעה מחשמלת. שירים מרתקים.. להקה – מקפיצה. מוזיקה וקצב זורמים לתוך הוריד.הקהל היה לגמרי עם אריק. ההופעה הטובה ביותר שראיתי מזה זמן רב. ממליצה בחום (אריק עם הרבה פחות פוזה מההופעה הקודמת. ההתבגרות יפה לו). רוצו. (הביקורת מדויקת).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן