פורטיס בדרך אל הדיסק המשולש, נוגע במלנכולי רגשי. בורר מילים כדי לתאר מציאות מקומית: "במרכז שרב שמיים חלודים … כשהדמעות זולגות עובר לערוצים, בגרון ניחר כוכב ההמנונים שר: יהיה טוב יהיה בסדר/ יהיה רע יהיה בסדר/ יהיה חם דביק ועצבני/אי-שם יער ישראלי – שזה למעשה ברוך בואכם לג'ונגל המקומי שבו – וכשהפצצות שותקות, עצוב לעיתונים.

מוסיקה מינורית רגועה ונינוחה יחסית לטמפרמנט הפורטיסי, אבל מצליחה להביע תחושת דאגה וביאוס. העיבוד אקוסטי, צליל כינורות מתמזג עם הקולות. המנגינה – ההיפך מרוק עצבני, רגועה אבל מצטרפת לסרקזם. אפשר להצטרף לשירת הנואשים שליבם זועק.
השיר השני הוא קינה על המתופף ז'אן ז'אק גולדברג, שהלך לעולמו, האיש שהיה עם פורטיס שנים. הקצב שלו נדם. עכשיו הגיטרות בוכות. גם פורטיס, במיוחד במשפט Je Veux Pleurer כי אין מי שיסמן, בוכה על חסרונו של ז'אק. אנחנו מאמינים לו. לחן ועיבוד שממשיכים את הטון והאווירה של "יער ישראלי". פורטיס שר כאבי לב. זה מגיע מהאזור הזה, נכון שזה לא המאסטרפיסים שלו, אבל המילים, המנגינות, הלב והפה שווים המה.