עיבוד סיימון וגרפונקל, צליל אקוסטי של גיטרה ופסנתר קול צנוע עד בתולי מעביר אותנו לסיפור חלומותיו, אהבותיו ותסכוליו. היו חלומות על מקום קטן להתאהב בה מחדש, כולל אולפן קטן, גינה קטנה לכלב. וישירו יחדיו לכבוד האהבה והחלומות והתוכניות. אלא שאז אחרי תיאור סיטואציה עתידית ורודה, חוזר הכעס על מה שהיה – התסכול, הכעס, הפחדים שעברו עליו. והשיר מסתיים דרמטית במשפט שכמעט הורס לו – "אני חושב, אני כותב, אני אוהב".

 אייל שטיין-ברכר מתרפק על מנגינה מהסוג הפולק אמריקני של השבעים. ממש הזכיר לי את הסגנון של מי שכתב את "גברת רובינסון", וזה שיר קטן שאינו מתחשב בתמורות ובמהפכות ומנסה לחיות את חייו בצניעות המלודית היפה. ככה צריך לקבל אותו. בצניעותו המלודית היפה.