"רואים את השנים/ זה ניכר בפני/ קולי אינו צלול כשהיה"…
הגיל. הגיל. מה עושה הגיל לבנאדם. ריקי גל נתנה ללירן נדל לנסות לספר תחושותיה. מה שהשנים עשו-גרמו. ומה עכשיו. מעין וידוי. הטון בפתיחת השיר – רגוע, נוגה. מנגינה מלו-מינורית קליטה משמיעה אחת. קוראים לזה בלדת פופ. וכשריקי שרה על רצונה העכשווי – "לשוב לחלום ולהרגיש/ כמו ילד מאוהב/ לרוץ איתך רחוק אל תוך הים", היא מועדת מעידה קלה לתוך מהמורת השמלאץ של נדל, שבחר לה סנטימנטאליות-יתר. ואכן, ריקי גל רגשנית כאן, אם כי מיומנת כמוה מצליחה ממרום מקצוענותה לאפק ולשכנע שהרגש הזה מגיע ממקומות של אמת.אבל הטקסט די קלוש, רפרוף על פני מתי היה טוב/מתי יהיה טוב כאילו עכשיו לא טוב. אבל אולי לא צריכים לדרוש יותר מדי משיר רומנטי קטן, בטח לא "סיכום חיים". גם אם מדובר ב"סיכומון חיים" – לא הכי ברור בסופו של דבר מה המוטו: לנוח, להמשיך, לחזור לימי התום והאהבה. לתת לשיר התמים של פעם לעשות את שלו. שיר רומנטי קטן, טון שמשדר עצבות מתקתקה משהו. במקום לנתח מילים, אולי כדאי להקשיב לטון.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
שרה יפה, אין ספק. השיר-קיטש. מיושן, זקן, אך למרות זאת יושב לריקי גל על הקול. בהשוואה לקריירה הארוכה של גל- שיר זניח.