גאגא קוראים לה, ליידי גאגא בת 22. כבר דיוות-פופ. פוקר פייס כתדמית. סצינת המועדונים בניו-יורק כמקדמת. ביה"ס לאומנויות בניו-יורק (זו ההשראה ל – The Fame?) כתעודה. מקורות השראה: דיוויד בואי, להקת קווין (חיפשתי במוסיקה – נאדה! אבל לפחות ברור מקור שמה – מהלהיט "רדיו גאגא של קווין) מוסיקה עכשווית: פופ באוריינטציה מודגשת של דאנס. אלבום בכורה.

אווירה: הקלילות המלוטשת של מוסיקת המועדונים. בקדימונים היא מתוארת כפיוז'ן בין פופ עתידני לרטרו רוק. מה שנקרא – פרסום מטעה ציבור. אבל האמת היא שההגדרה לא הכי משנה. זוהי ליידי גאגא, אבל זוהי קודם כל מוסיקה של פרודיוסרס, עד שלפעמים הזהות של הדיווה/ליידי או השד-יודע לא הכי חשובה. פרודיוסקסמיוסיק. סקס תמיד הלך טוב עם מוסיקת מועדונים מופקת. אז הנה. יש הרבה סקס במוסיקה של הגאגא. Just Dance הוא מתאבן שאומר כמעט הכל לגבי הפרודוקציה. זה פופ דאנס מסחורה משובחת. ידליק כל רחבת ריקודים. האמת שהשיר הזה הוא הכי חזק בדיסק. לא מצאתי עוד אחד ברמתו. כל שאר הקטעים מנסים לשחזר את הקסם של המתאבן, לא תמיד בהצלחה יתרה.אבל כולם פופ משובח – The Fame, גם Beautiful Dirty Rich, גם Money Honey, או: Boys Boys Boys. כולם הפקות דלוקס, סאונד – הו גוד! אבל לא תמיד עם השראת יתר, לא תמיד ביצירתיות גבוהה. אבל מהי מוסיקת דאנס מודרנית אם לא מוסיקה די רפטטיבית בעיבודים ובהפקה.

שלא תטעו: אם משווים לדברים הטובים של ענקיות כמדונה, ביונסה, ריאהנה וכאלו, ליידי גאגא כבר נמצאת שם ובגדול. אגב, יש כאן, לא להאמין גם בלדת פופ מתונה וחמה – Brown Eyes מה שבהחלט לא מצליח לאזן. אבל מי מחפש איזונים אצל דיוות דאנס כמו ליידי גאגא. שורה תחתונה: אם לבחור עכשיו את אלבום הדאנס הכי חזק/מסחרי של השנה, ליידי גאגא היא מתמודדת רצינית.

ליידי גאגא בישראל – מסיבת עיתונאים