זה אופייני לשנים האחרונות. זמרים וזמרות פחות ופחות סומכים על כותבים מקצועיים ומיומנים. האמונה שאין טוב יותר מאשר תכתוב את החומר שלך בעצמך, בתובנה שאין כמו להביע את המילים שכתבת בעצמך – לא פעם מתגלה כאמת/אמונה עירומה. ולפעמים זוהי אף טעות קשה ומכשילה. הרבה זמרים פשוט מניחים לעצמם מוקשים וגם דורכים עליהם. סמדר מנדלבאום כתבה את טקסט שלא היה עובר מכינה טרום חובבנית לכתיבת שירים מולחנים. יש כאן הרבה לב ודפיקות לב ו"רגשות שמתחוללים" ו"זכרונות שמציפים" ומתי תהיה שלי ואני רוצה אותך איתי. ההפקה של מורן גמליאל ואדם פרי ניסתה להוציא מזה את המיטב וגם הצליחה במשהו. אבל הנה מתברר שיש רף מסוים שגם עם מוסיקה קליטה וקול טוב קשה לעבור.
2 תגובות
ממש לא! אין לה את זה , עם כל הכבוד לסכומי העתק שהיא מפזרת , זה לא יקנה לה מאומה.
במדינתנו עדיין מבינים במוזיקה טובה, וביצירות
להיות איכשהו נאה זה לא מקנה מעבר. אבל בסדר שהיא מנסה. אבל זה פשוט לא זה!
ירון
רק אתעכב על "קול טוב" שלך יוסי. אולי כדאי שתשקול שוב?